אור ברסלב

אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]

פרק יב

פרק יא

פסוק ב

החדש הזה לכם ראש חדשים. כבר הזכרתי בתחלת פירוש התורה, שקביעות השנה גם החדש לבית דין היה, ועתה בגלות נסמוך על מעשה ב"ד והוא העבור: ובפ' בהר סיני אאריך מעט:

פסוק ג

בעשור. יום נבחר והוא לשילוש וכן בחדש השביעי, כי חצי זה כמו זה:

שה לבית אבות. אם הם מעטים, ושה לבית אם הם רבים, ובפ' עכן יקרב לבתים (יהושע ז יד):

פסוק ד

ואם ימעט הבית. ואם היו אנשי הבית מעט ולא יכלו לאכול שה תמים:

במכסת. חלק וכן המכס לה' (במד' לא לז) ושניהם מפעלי הכפל:

פסוק ה

תמים. שלא יהיה בו מום גם זה יקרא מן העזים כי כן כתוב שה כשבים ושה עזים:

פסוק ו

למשמרת, שישמרנו כל אחד בביתו:

ודע כי בין הערבים הוא על שני דרכים האחד מעת שתחשך השמים עד עת סוד האור הנראה בעבים, וזאת העת שעה ושליש שעה גם יקרא זה העת ערב כי כן כתוב בפסח, שם תזבח את הפסח בערב כבא השמש (דבר' טז ו) ג"כ כתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים (למטה ל ח), וכתוב אחר, יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר (למטה כז כא), וכן עולת תמיד כתוב תעשה בין הערבים (שם כט לט), וכתוב, עולות לה', עולות לבקר ולערב (עזרא ג ג), וכן כתוב, בין הערבים תאכלו בשר (שם טז יב), גם שם כתוב, בתת ה' לכם בערב בשר לאכול (שם שם ח), והדרך השני להיות פי' בין הערבים בפסח, מעת שתבא השמש אל תחלת פאת מערב ומעתיקי התורה אמרו שהלכה למשה שבין הערבים בפסח הוא הדרך השני, והוא האמת ואין בו ספק, ותעו האומרים כי יש ערב שלישית, בעבור שמצאו עד הערב השלישית (ש"א כ, ה), ואיננו כן, רק יסתר בשדה זאת הערב, גם ערב מחר עד הערב השלישית, והעד שאמר, הנה חדש מחר (שם), והנה ערב אחת טרם מחר, ולא דבר שאול מחר כלום וממחרת החדש יצא יהונתן:

פסוק ז

על שני המזוזות, של פתח הבית:

ועל המשקוף. כדמות חלון הוא, כמו חלוני שקופים (מ"א ו ד) שיכנס ממנו האור, וטעם "על הבתים", אשר אתם שם, כי כן צֻוו שלא יצאו ממנו עד בקר, וי"א כי טעם זה הדם שישחטו תועבת מצרים בפרהסיא, וי"א שהוא סימן למלאך העובר הנקרא משחית, כדרך "והתוית תו" (יחז' ט ד), והענין כי דבר המערכת לא יסור כי אם בתת כופר, וזה סוד גדול, ע"כ אמר משה פן יפגענו בדבר או בחרב (למעלה ח ג):

פסוק ח

עַל מְררִים. היה נראה פירושו שיאכלו אותו על מנהג אנשי מצרים שיש להם תמיד על שלחנם מרורים, ואחר שהעתיקו לנו הקדמונים פי' מרורים נשעננו עליהם כאשר עשינו בכל המצות:

פסוק ט

נא. י"א שבור מגזרת, הניא אביה אותה (במד' ל ו) בדרך רחוקה, והמתרגם ארמית אמר חי והוא האמיתי, ויחסר מלת "כמו" כאלו אמר אל תאכלו ממנו כמו עתה כי פירוש נא בכל המקרא כמו עתה על דעתי, ואלו היה לשון בקשה, מה טעם, דבר נא באזני העם (למעלה יא ב), שמע נא בן אחיטוב (שמואל א כב יב) אוי נא לנו (איכה ה טז) הנה נא זקנתי (ברא' כז ב) ורבים כאלה, ומלת אל מושכת עצמה ואחרת עמה כמו ה' אל בקצפך תוכיחני, ולא בשל, והוא שם התואר ואחר פי' זה הבשל שיהיה מבושל במים:

על כרעיו, עם, וכן ויבאו האנשים על הנשים:

פסוק יא

מתניכם חגורים. בעבור היותם נכונים לצאת:

פסח הוא. יש שמות במצות, כאשר יקרא הבא על האשם אשם, וזה המועד נקרא "פסח" בעבור שפסח ה' על בתי ישראל, ופי' פסח על דעת רבים, כמו חמל, וכן, פסוח והמליט (ישעי' לא ה), ובעבור היות המשחית נוגף בית המצרי, ולא יגוף בית הישראלי נקרא פסח, והוא מגזרת, אתם פוסחים (מ"א יה כא), והוא פסח (ש"ב ט יג):

פסוק יב

ובכל אלהי מצרים. י"א שכעסו מצרים על אלהיהם במכת בכוריהם והשחיתו מצבותיהם, ואחר שאמר השם זה ידענו כי כן היה, ואם לא פורש ורבים כאלה:

פסוק יג

והיה הדם לכם לאות. כמו למופת כי בעבורו תנצלו:

פסוק יד

והיה היום הזה. אחר שאמר בלילה הזה (פ' יב) שהוא יום חמשה עשר, אמר כי היום הזה שאמרתי לכם, ואעפ"י שאמר הזה קודם אותו היום כן דרך המקרא:

פסוק טו

ולא צוה לשמור חג המצות עתה במצרים גם לא במדבר כי אין להם לחם, רק שמרו חג הפסח לבדו כאשר עשו במצרים, ע"כ אמר יהיה יום שלכם זכרון לדורותיכם כי ביום ט"ו בניסן הלכו בדרך והוא יום מקרא קדש, ע"כ אמר הכתוב "עגות מצות כי לא חמץ" (פ' לט), ואלו התמהמהו אכלו חמץ, ואכילת מצות היום זכר כי כן עשו אבותינו, והאוכל חמץ כאלו יכחיש צאת אבותינו ממצרים, ע"כ עליו כרת בידי שמים, כמו העושה מלאכה בשבת, כאלו מכחיש שביתת השם ביום השביעי, ואל יקשה עליך מצות ומרורים כי מצות אכילת הפסח עם מצות ומרורים עד חצי הלילה, והעד דבר מצרים, ובעבור שהעתיקו קדמונינו ז"ל ששחיטת הפסח משעת נגוע השמש אל תחלת צד מערב, הנה החמץ אסור מחצי יום ארבעה עשר, ואמרו אך חלק, בדרך אסמכתא:

פסוק טז

וביום הראשון. דבק עם כל אוכל חמץ ואם הוא רחוק, ותחלת יום הראשון כאשר פירש בארבעה עשר יום לחדש בערב עד יום השביעי עד סוף היום:

פסוק יז

הוצאתי את צבאותיכם. עבר תחת עתיד וכן, היתה לי עדנה (ברא' יח יב) ודרך אחרת, כי כל דבר נגזר שהוא בלא תנאי, דרך נביאים לדבר דבר עתיד בלשון עבר, או זאת הפרשה מוקדמת:

פסוק יט

ובפסוק שבעת ימים מצות תאכלו (פ' טו) אמר כי יש כרת על כל אוכל חמץ, ובפ' שבעת ימים שאור (פ' יט) אמר כן על אוכל מחמצת, ואין לנו צורך לדקדק על מלת מחמצת, כי אנחנו מאמינים בדברי קדמונינו ז"ל והוסיף פה, בגר ובאזרח הארץ (פ' יט) ושניהם ישראלים, שלא יאמר הגר לא יכולתי לעשות מצות, ועל דעתי שהוא גר תושב מתיהד ואילו היינו רודפים אחר מה שידמה לנו כפי דעתינו בכתוב ולא נסמוך על ההעתקה, הנה כתוב, כל מחמצת לא תאכלו, בכל מושבותיכם תאכלו מצות (פ' כ) ולא הזכיר ימים שבעה א"כ לא נאכל חמץ לעולם, וטעם זה הפסוק להוסיף בכל מושבותיכם, שהיא מצוה בכל מקום אחר המדבר:

פסוק כא

ויקרא משה לכל זקני ישראל. ואמר להם כל אשר צוהו השם מתחלה בעשור לחדש הזה והזקנים אמרו כן אל כל ישראל:

פסוק כד

ושמרתם את הדבר הזה. אלו היו המצות לפי הנראה לנו, יורה זה הכתוב, כי לעולם צוה השם לקחת אגדת אזוב רק קדמונינו העתיקו כי ושמרתם את הדבר הזה על מִצְוַת, ושחטו הפסח (פ' כא) ושי"ן ושחטו פתוח בעבור שהוא לשון צווי, ושחטו אותו (פ' ו) קמוץ כמשפט, כי שי"ן הפתוח היה ראוי להשבר בחירק כמו מִשכו, לולי שמשפט אות הגרון להרחיב מה שיש לפניו כמו "בַחְרַו לכם" (יהושע כד טו):

פסוק כז

ויקד העם. לשם או לשלוחיו:

פסוק ל

כי אין בית, על הרוב ידבר הכתוב:

פסוק לב

וטעם וברכתם גם אותי. שתתפללו עלי בעת זבחכם:

פסוק לג

וטעם כי אמרו כלנו מתים. הוא פי' פן יפגענו בדבר (למעלה שם) ועתה נתברר להם:

פסוק לו

וישאילום. פועל יוצא לשני פעולים שהיו המצריים מפייסים לישראל שישאלו מהם וכבר פירשתי הטעם:

פסוק לז

סכותה, אל סכות:

הגברים. הם הזכרים:

לבד מטף, שהיו פחות מעשרים שנה:

פסוק לח

ערב רב. ממצרים שהתערבו עמם, מגזרת, ויתערבו בגוים (תה' קו לה) והם האספסוף:

פסוק לט

כי לא חמץ. פועל עבר כמו כי זקן יצחק (ברא' כז א):

פסוק מ

ומושב בני ישראל. תרגמו הזקנים אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות, וי"א כי ארץ כנען בימים ההם תחת יד מלך מצרים היתה, והם צריכים ראיה, והגאון אמר, כי פי' עד סוף שלשים וארבע מאות שנה, וזה החשבון מיום צאת אברהם מאור כשדים ואנחנו נדע באמת כי לא עמדו ישראל במצרים מיום רדת יעקב עד צאתם זה המספר, וזה לנו האות, כי הנה קהת מיורדי מצרים היה, ואם חשבנו שהיה בן חדש, ויהיה אחיו מררי בן אם אחרת, ונאמר כי הוליד קהת את עמרם בשעת מותו, ג"כ עמרם עם משה, והנה חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה, ושני עמרם מאה ושבע ושלשים, ומשה בן שמונים שנה, והנה חסרו שמונים, וכאשר הסתכלנו במקרא נמצא כאלה רבות, והנה אמר הנביא, ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים (ישעי' ז ח), וזה היה במלכות אחז, ואם נאמר כי בתחלת מלכותו היתה הנבואה הזאת הנה כל מלכות אחז שש עשרה ובשנת שש לחזקיה גלתה שומרון, ותחלת החשבון היה מיום הרעש, ובס' מלכים וד"ה כאלה רבות, ולא ארצה להאריך, כי הייתי מביא ראיות מהכתוב, כי מה שהעתיקו לנו חכמינו שגלות מצרים היתה מאתים ועשר שנים כן הוא, ודי לנו העתקתם, כי היא הראיה הגמורה, ותוספת שלשים שנה על קץ אברהם מיום צאתו מארצו, וכן הפי' שאמר השם לאברהם אבינו ארבע מאות שנה עד סוף ארבע מאות מהיום, וזה הפי' של הגאון נכון הוא גם הוא אמר, אין לנו צורך שנאמר כי אברהם ויצחק נקראו בני ישראל:

פסוק מב

ליל שמורים הוא לה'. ובעבור שהשם שמרם חייבין הן ישראל לשמור זה הלילה, והטעם אכילת הפסח על משפטו, ומצות ומרורים בלילה הזה, ויש מפרש אותו מטעם שומרי החומות (ש"ה, ה, ז) ויש להם עד הכתוב בהגדה שאומרים:

פסוק מו

בבית אחד יאכל. שיתחברו כולם על אכילת הפסח במקום אחד:

פסוק מז

וטעם כל עדת ישראל. שהכל חייבין לעשותו:

פסוק מט

ויתכן להיות פירוש בגר ובאזרח הארץ על גר צדק שנכנס בברית והוא הנכון בעיני:

פסוק נא

וטעם ויהי בעצם היום הזה. דבק עם הבא אחריו, והוא קדש לי כל בכור, כי כן כתוב, כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי וגו' (במד' ג יג), ואחר שיצאה הגזרה על כל בכור במצרים באדם ובבהמה, ולא מתו בכורי ישראל הם חייבים לפדות נפשם לתת כפרם לכבוד השם שפדם:

תוכן העניינים

אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה