אבן עזרא על עמוס· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק ו
פסוק א
הוי - זה לאות על גלות נבוכדנצר.
נקובי ראשית הגוים - הם ישראל ונקראו גוים, בעבור היותם רבים.
ובאו להם בית ישראל - כי הם ברשותה.
פסוק ב
עברו כלנה - שם עיר.
הטובים - הם בלשון תימה, והטעם כי הטיבותי להם יותר מכם וכלכם מעשה ידי.
פסוק ג
המנדים - הזכיר המתאוים, הוי המתאוים, בעבור שהיו בהם אנשים שהדבר שהנביא מתנבא היה להם בספק, אולי לא יקיים דברו. ויש מהם שאומרים: לעתים רחוקות הוא ניבא וזהו המנדים המרחיקים ותקריבו לשפוט חמס, כי שבת, כמו מושב זקנים יושבי שער, ולפי שאתם מנדים ומרחיקים בלבכם יום הפורענות לאמר: עוד לא הגיע העת והזמן אינכם יראים לחטוא ותגישון שבת בשער לשפוט חמס, מרחיקים ליום רע ומקריבים שבת חמס.
פסוק ד
השוכבים, וסרוחים - מגזרת וסרח העודף והוא שם התואר, כמו עצומים כדרך מתפשטים כמו שמת"י.
פסוק ה
הפרטים - הם שידעו לעשות שירים חתוכים בניגונים בלי חרוז.
פסוק ו
השותים - יין הוא הפועל וסמך ולא הזכיר הנסמך, אלא במזרקי כסף או זהב. ורבי מרינוס אמר: כי הבי"ת נוסף כמו לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי.
על שבר יוסף - מלכות ירבעם:
פסוק ז
לכן - הם בקשו ראשית הם יגלו בראש.
מרזח - כמלת רנה להשמיע קול, כמו אל תבוא בית מרזח והוא המרזח הוא השיר וכשיבא הפורענות אז יסור השיר.
סרוחים - מן: הסרוחים על ערשותם.
פסוק ח
נשבע - בנפשו, כמו: בי נשבעתי:
מתאב - מכלה, כמו תאבתי כליתי ונכספתי.
פסוק ט
והיה - זהו דרך הדבר או הריסות, והזכיר עשרה. והטעם רבים, בעבור שהוא סך חשבון.
פסוק י
ונשאו - מלת ומסרפו אין לו חבר. ורבי יהודה בן קרי"ש אמר: כי דודו אחי אביו ומסרפו אחי אמו וזאת הסברא בלי ראיה. והאומר כי פירושו המציל אותו מהשרפה יחליף הסמ"ך בשי"ן ולא ראינו מהמשקל על הבניין הכבד הדגוש, כי אם לגנאי כמו: שרשך מסעף פארה. והנה הטעם שיכנסו אנשים בבית לראות מי מת בדבר, או שנפל הבית עליהם שתרעש הארץ כאשר הזכרתי, וכן אחריו והכה הבית הגדול והנה יבוא דוד אחד מהאנשים שהיו בבית להוציא המתים מהבית לקברים ולשאת משם החי, וכאשר יכיר האיש קרובו וישאנו ויאמר לאשר בירכתי הבית העוד יש שם עצמים ישיב תשובה לומר הס, אל תגיד זאת ולא תשמע קולך פן ירך לב השומעים ואין אחד מהם מצדיק שם שמים, להזכיר השם הנכבד.
פסוק יא
כי, מצוה - גוזר, כמו: כי הוא צוה ונבראו.
רסיסים - מדרך הענין שברים יותר מבקיעים. ורבי משה הכהן אמר: כי רסיסי לילה גשם דק, ודע כי הגשם שהוא גוף גם כן האויר שהוא הרוח, גוף הוא והוא דק מאד. ויש אומרים: כי הטעם הבית הגדול, השר ואנשיו.
פסוק יב
הירוצון - רוכבי סוסים בסלע.
אם יחרוש - החורש הסלע בבקרים, הטעם כי תשנו במנהג.
כי הפכתם - המשפט שהוא מתוק לרוש ושוה הוא בוי"ו או באל"ף.
פסוק יג
השמחים ללא דבר - שיקום קרנים לנגח בהם.
פסוק יד
כי, ולחצו אתכם - ואף כי שתנגחו אותם כאשר חשבתם ואמרתם: הלא בחזקנו לקחנו לנו קרנים - לנגח בהם, והנה הדבר הפוך כאשר האויבים ילחצו אתכם.