אבן עזרא על עמוס· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק ב
פסוק א
כה, עצמות מלך אדום לשיד - דרך בזיון והוא מבני יצחק. ויש אומרים: על דבר ויעלהו עולה ואחר כך שרפו, או אז שרפו.
פסוק ב
ושלחתי, הקריות - שם מקום.
פסוק ג
והכרתי - שופט הוא מלך והעד וכל שריה אהרוג עמו.
פסוק ד
כה, על מאסם - והנה הכהנים מורי התורה עמהם.
פסוק ה
ושלחתי - זה נבוכדנצר והזכיר ירושלם בית מלכות יהודה.
פסוק ו
כה, על מכרם - על השופטים ידבר והעד צדיק בריבו בהשפטו והנו נחשב כאילו מכרוהו.
פסוק ז
השואפים - הטעם תשאפו מתי תסחבו ראש דלים על עפר ארץ ודי להם שפלותם.
ודרך ענוים יטו - מני אורח ישר שהוא אורחם, עד שהסירו הענוה מישראל, עד שלא יבוש ללכת איש עם אביו עם נערה ידוע.
פסוק ח
ועל - ולקחת חבול מהאביון יטו משפט וזה יעשה בפרהסיא במקום התחברם למזבח הבעל, וככה ויין ענושים ישתו, שיענשו מי שאין עליו עונש והם שותים.
פסוק ט
ואנכי - כתוב כי השם פוקד עון הארץ על כן גזר להכחידם, כי חקותיהם ללכת איש ואביו לזנות והזכיר האמורי, כי הוא חזק מהשבעה וככה: כי לא שלם עון האמורי עד הנה. והנה משה הרג שני מלכי האמורי המזרחיים, ויהושע אמר לתת אותנו ביד האמורי המערבי, והנה ממנו יפחד.
פסוק י
ואנכי - הטעם שהולכתי אתכם ארבעים שנה עד שתלמדו חוקותי, ואחר כן תירשו האמורי.
פסוק יא
ואקים - גם שמתי רוחי על בניכם והתנבאו ללמדכם חוקותי והזכיר הבנים, כי אם יתנבא הזקן החכם אין לתמוה.
ומבחוריכם - שתולדותם לאהוב התענוג והשמחה, קדשתים להוכיחכם ולקדשכם.
האף אין זאת - תוכלו לכחש כי לא עשיתי זאת, ובעבור כי השלים בדברי הנזירים, החל מהם כמשפט הלשון.
פסוק יב
ותשקו - הכרחתם אותם עד שנטמאו ושתו יין.
פסוק יג
הנה - הגאון אמר: כי מלת מעיק, מן הפועלים העומדים זה דרך משל, שאין כח לסבול. וחכמי ספרד אומרים: כי הוא פועל יוצא והנה מעיק מגזרת עקת רשע והנו כמו מציק.
ותחתיכם - במקומכם, והטעם שתהיו כבדים ולא תוכלו לברוח על כן אחריו.
פסוק יד
ואבד מנוס מקל - יאמץ כחו במחשבתו ומאכלו כלי המלחמה.
פסוק טו
ותפש - טעם לא יעמוד כי הכל יפחד לגעת אליו.
וקל ברגליו - ורוכב לאות, כי הקל הוא הסוס וכתיב: על קל נרכב.
פסוק טז
ואמיץ לבו - זהו שמחשבתו שינצח ולא יוכל איש להזיקו והפך זה: הירא ורך הלבב ירא מהכל ורך לב להשחית.
ערום - שיכבדו עליו בגדיו בברחו.