אבן עזרא על נחמיה· משה קמחי, רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק יג
פסוק ד
ולפני מזה - פירש וקודם זה ההבדל.
פסוק ה
ויעש לו לשכה גדולה - אלישיב העושה לטוביה ובלשכתו של טוביה היו שמים הענינים הנזכרים.
פסוק י
מניות הלוים - שצוה השם לתת להם.
לא נתנה - על אחת ידבר כי המלה מיוחדת מן הרבות והם מניות.
פסוק יג
ואוצרה - פועל נגזר מן אוצרות והטעם: הפקדתי גזבר עליהם:
פסוק טו
ואעיד ביום מכרם ציד - הראוי ואעיד בם.
פסוק טז
מביאים דאג - האל"ף עי"ן הפועל. וכן: וקאם שאון.
פסוק יט
ויהי כאשר צללו שערי ירושלים - מענין צל והטעם הגעת הצל אל השערים.
לא יבא משא - פירש: שלא יבאו הרוכלים הם הסוחרים מערבים ענינים רבים, על כן מערב הדברים נקרא רכיל.
פסוק כא
אם תשנו - אם תלינו שם פעם שנית.
יד אשלח בכם - להכות או להרוג אתכם.
פסוק כב
מטהרים - הראוי מתטהרים.
פסוק כה
ואקללם - הוא החרם והנדוי והטעם החרמתים נדיתים.
ואשביעם - לעם ירושלם לבלתי התחתן בהם.
פסוק כז
ולכם הנשמע - יתכן שהוא נפעל מן העתיד, סימן המדברים בעד עצמם והוא הקרוב.
פסוק כט
זכרה להם - לתת לכם שכרם על הנגאלים מן הכהונה ונגאלים מברית הכהונה, והלוים בקחתם נשים נכריות.
גאלי הכהונה - שם התואר על משקל תאמי צביה והם כדמות פעולים בענין רק בגלל האל"ף שהוא אות הגרון נקדוהו, כן להרחיב מקראו וטעם גאלי כטעם מותרים.
פסוק לא
ולקרבן - בעבור קרבן העצים שסדרתי להביא הכהנים והלוים והעם לעתים מזומנים, ובעבור הבכורים שצויתיו להביא לבית ה', זכרה לי אלהי לטובה.
סוף הספר