אבן עזרא על נחמיה· משה קמחי, רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק ט
פסוק ד
ויקם על מעלה - שם דבר סמוך והטעם מנהגם להתפלל לשם.
פסוק ה
קומו ברכו - הורו לישראל לברך השם שהוא מן העולם ועד העולם לנצח נצחים הוא אלהיכם אין עוד. והטעם ברכוהו אתם, ואמרו לפניו: יברכו שם כבודך בני חלד ותהיה מרומם על כל ברכה והטעם: שירום אחר שיברכוך.
פסוק ו
השמים - הוא הרקיע ושמי השמים הגלגלים העליונים.
פסוק י
כי הזידו - עשו זדון במשלם עליהם.
פסוק יג
ודבר עמהם - מקור.
פסוק יד
ואת שבת קדשך - הזכיר השבת לבד מעשרת הדברים, כי היא נכבדת במנוחה ותוספת שכל.
פסוק טו
לרעבם - הלמ"ד כטעם בעבור.
פסוק יז
ויתנו ראש - בדבור, ופירש: אמרו לתת להם ראש כענין נתנה ראש.
פסוק יט
את עמוד הענן - מלת את דבק עם הפעל הוא העמוד שלא סר מעליהם ולעולם יבא עם הפועל זולתי זה, ומעט אחרים עמו כמו ואת מלכנו שרינו כהנינו ואבותינו לא עשו תורתך. ובא הארי ואת הדוב ונשא שה.
בהדרך - בא אל נכון בה"א הדעת.
פסוק כ
ורוחך הטובה נתת להשכילם - זהו ויאצל מן הרוח על שבעים איש הזקנים.
פסוק כא
לא חסרו - חסר דבר.
פסוק כב
ותחלקם לפאה - דבק עם העממים והטעם פזרתם לפאות וברחו מפני ישראל.
וישמינו - פועל יוצא והטעם והשמינו לבם.
פסוק כח
ויזעקוך - ויזעקו אליך.
פסוק ל
ותמשך עליהם - השנים הם המשוכות והטעם הארכת להם אולי ישובו.
ביד נביאיך - כאילו רוחך בידם וברשותם.
פסוק לב
אל ימעט לפניך - דבק עם את הקרוב ולא עם התלאה, כי אם את העצם דבר. וכן: את שני האנשים ותצפנו.
פסוק לו
עבדים עליה - בעבורה.
פסוק לז
מרבה למלכים - הארץ היא הפועלת.