אבן עזרא על נחמיה· משה קמחי, רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק ד
פסוק א
עלתה ארוכה - בעבור אריכות הימים.
פסוק ב
ולעשות לו תועה - לנחמיה, או לעם ירושלם.
ותועה - שם דבר על משקל עולה שואה.
ופירש תועה - כי העומד בצרה כתועה שאינו יודע מה יעשה.
פסוק ג
ונעמיד משמר עליהם - בעבורם.
פסוק ו
ויהי, ויאמרו לנו - הגידו לנו עשר פעמים כי מכל המקומות אשר תשובו לעת הערב מלבנות, משם חפצים לבא עלינו, מתחתיות למקום הידוע ששבים משם הבונים בערב.
פסוק ז
בצחיחים - כמו: צחיח סלע.
פסוק י
ויהי מן היום ההוא, והרמחים - הוי"ו נוסף או הוא הפוך ונכון מחזיקים המגנים והרמחים, או טעמו והרמחים בידם.
פסוק יז
איש שלחו - חרבו ורצה לומר כי אינם פושטים בגדיהם וגם כליהם אינם מניחים, כי בלכתם אל המשתה בלילה כליהם בידם. ויש אומרים: שהוא מן התרגום והפשיט וישלח.
וטעם שלחו – הפשטתו וכן הפירוש אין אנחנו מפשיטים בגדינו זולתי איש שצריך הרחיצה והטהר, הוא לבדו היה פושט בגדיו, וזהו שלחו המים וזה נכון מאד.
משמר, מלאכה - חסר למ"ד השירות, והנכון למשמר למלאכה.