אבן עזרא על משלי· משה קמחי, רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק י
פסוק א
משלי שלמה בן חכם ישמח אב - בעבור שהוא יכיר חכמתו.
תוגת אמו - כי הכסיל עומד תמיד בבית והאם דואגת בשבילו, או בעבור שהזכיר האב הזכיר האם.
פסוק ג
לא ירעיב - בעת הרעב.
והות הרשע יהדוף - השם מן: הוה להם.
פסוק ד
ראש - יהיה מי שיעשה כף מאזנים לרמות והמתחרצים וטורחים ואינם מרמים ידם תעשירם. פרוש אחר:
כף רמיה - עושה לאיש רש:
פסוק ה
בן מביש - שיתן לאביו בושה, בעבור שהוא עצל.
פסוק ו
ברכות - יביא השם לראש צדיק.
פרוש אחר: ברכות לראש צדיק - בחיים.
וזכר צדיק לברכה - לאחר מותו.
יכסה - יסתיר החמס שלא יפרידהו ממנו, כמו: יכחידנה תחת לשונו. והטעם: יעלימו הרעה. וכן: פי רשע יבלע און:
פסוק ז
זכר צדיק - יזכרהו השם בעבור ברכתו שתבואהו, כענין: ה' זכרנו יברך. והטעם: יזכרהו ויברכהו:
ירקב - יהיה נשכח כעץ רקבון, שלא יצלח.
פסוק ח
חכם לב - שהחכמה בלבו.
יקח מצות - שילמדוהו אחרים.
ואויל שפתים - שתדברנה שפתיו אולת.
ילבט - פירוש יכשל.
פסוק ט
ילך בטח - שאיננו מפחד מצרה.
ומעקש דרכיו - הטובים יודע הוא נודע לאחרים, שהוא מעקש דרכיו בנפלו ברעות, והעד ילך בטח.
פרוש אחר: יודע - ישבר מן: וידוע חולי.
פסוק י
קורץ - לעשות רע.
יתן עצבת - עצבון לנפשו ואמר: קורץ, שמתיירא לעשות בגלוי והוא ענין רמיזה.
פרוש אחר: קורץ - לועג.
יתן עצבת - לחברו יחר לו אם יראה כי ילעג לו ואחד ירצה לומר, כי לא עשה ללעג וילבטו שפתיו.
פסוק יא
מקור - כמקור חיים שיחיה מי שילמד מוסר מפיהו, או פיהו הוא המקום שיקירו לו, משם החיים בלמדו מוסריו.
יכסה חמס - יסתירהו ולא ילמד מוסר.
פסוק יב
שנאה - היא סבה לעורר המדינים, והאהבה היא תכסה על הפשעים, והעלמת דבר הוא הכסה שלא יודע, והענין, איש שנאה ואיש אהבה.
פסוק יג
תמצא חכמה - למבקשיה.
ושבט - בעבור שאינו רוצה ללמוד הדעת, צריך להכותו בשבט.
פסוק יד
יצפנו - בלבם הדעת שלא ישכחוה, כענין בלבי צפנתי:
ופי אויל - סבב לו.
מחתה - שהיתה קרובה אליו בגלל אולתו והענין, שיחתוהו אחרים.
פסוק טו
הון - ממון העשיר הוא כקרית עוז שיצילהו לרגעים מצרתו, אע"פ שאינו חכם ודלים שהם חסרי לב, רישם יחת אותה.
פסוק טז
פעולת צדיק - מעשיו בשביל שישיג אורחות חיים.
תבואת רשע - הוא פרי מחשבותיו, שיחשוב לעשות חטאת.
פסוק יז
אורח - למצא חיים הוא שמירת המוסר.
ועוזב התוכחת - הוא מתעה אחרים.
פרוש אחר: שומר מוסר ועוזב תוכחת מתעה - שיוכיחוהו לתעות ג"כ אורח חיים ופירוש טוב מאד.
פסוק יח
מכסה ברוב - שניהם דבקים. מכסה השנאה ומסתירה בקרבו, שפתיו דוברות שקר על השווי בעבור.
פסוק יט
רוב דברים - שידבר מוציא להנצל לשנוא מן הדבה.
לא יחדל פשע - הרבה, כלומר אינו יכול להשיב מה שידבר ולהחדילו ותנצלהו לפניו.
וחושך שפתיו - מדברי דבה - הוא משכיל, כנגד הוא כסיל.
פסוק כ
כסף - ככסף שמדבר דברים נבחרים נחשבות ככסף צרוף ונבחר.
כמעט - למוד מהם מעט.
פרוש אחר: לב - ענינו דעת, פירוש דעתם כמעט הוא נבחר הפך לשון צדיק.
פסוק כא
ירעו - מלשון מרעה, כלומר ילמדו רוב בני אדם.
וחסר לב - כנגד צדיק.
ואוילים – כנגד רבים, כלומר ואוילים בעבור איש חסר לב שיתעם.
ימותו - טרם עת כלח.
פסוק כב
ברכת ה' - שיתן לצדיק היא תתן לו עושר.
ולא יוסיף - השם עצבון לצדיק עצב עם הברכה, והפך זה בעצבון תאכלנה והברכה להוסיף טוב, והמארה חסרון.
פסוק כג
כשחוק, זמה - היא מחשבת הרעות. פירוש כשחוק - שהוא נקל לכסיל לעשותו כן, מעשה הזמה נקל בעיניו.
והחכמה לאיש - מבין כי היא תשמרנו מעשות זמה, על כן חפץ בה. פרוש אחר: כחכמה לאיש תבונה, כן ישיש הכסיל לעשות זמה.
פסוק כד
ותאות צדיקים - להשמיד הרשעים.
יתן - השם והעד הפסוק הבא אחריו.
פסוק כה
כעבור סופה - מהרה, כן יעבור רשע פתאום ואיננו, צדיק חזק לצרות כיסוד עולם שלא ימוט.
פסוק כו
כחומץ - שתולדתו קרה ומשחית השנים, או כעשן שתולדתו חמה ומשחית העינים, כן העצל משחית עניינו השולחים אותו לעשות מלאכתם, וראוי לאדם להיפרד מחברתו.
פסוק כז
תוסיף ימים - כי ימי האדם אינם קצובים, רק הם כפי הטבע והטבע יתגבר ויעמוד כפי המעשים הנכונים, והעד: למען יאריכון ימיך. ומה שאמר: את מספר ימיך אמלא, הם שיוכל לחיות כפי, טבעו כי הם במספר.
תקצורנה - מהזמן שיוכל לחיות, כי השם יחליש כחו או ימיתם על ידי פגע ומקרה, בעבור שאינם יראים ממנו.
פסוק כח
תוחלת צדיקים - שהם מייחלים לראות מות הרשע, סוף תוחלתם תבואם לידי שמחה מהם במותם.
ותקות רשע - להאביד הצדיקים, תאבד התאוה והוא מפורש בפסוק הבא.
פסוק כט
מעוז לתום - תאר על משקל לחם חום או הלמד, כמו בעבור והוא שם דבר.
דרך ה' - מצותיו.
ומחתה - הוא הדרך שיחת אותם בשביל שיעזבוהו, שנאמר: צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.
פסוק ל
צדיק - לא ימוט לעולם בבא הצרות, או אחרי מותו ישאר זרעו, שנאמר: וצדיקים ישכנו ארץ.
ורשעים - יאבד זכרם וזרעם.
פסוק לא
ינוב - מענין תנובה ופירוש יתן תנובת החכמה וניב שפתים כענין תבואת שפתיו ישבע, וכמוהו בין אחים יפריא יתן פרי, ולשון דוברות תהפוכות תכרת שפתם:
פסוק לב
ידעון - לדבר רצון.
ופי רשעים - ידע לדבר תהפוכות.