אבן עזרא על ישעיהו· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק נז · פסוק יא
ואת וגו'. למה הוצרכת לדאוג מאויב ולירא מאויב עד שהוצרכת לכזב, ולא זכרת אותי:
הלא אני מחשה. לפי דעתי שהוא פועל יוצא לשנים פעולים, והטעם כי אני משתיק באמת מי שיכזב, כן אני וכן הייתי, ויתכן היות את מי דאגת, מתי יראת ממני, והראשון הוא הנכון, ויש אומרים שטעם מחשה כטעם החשיתי (מ"ב י"ד) שאסבול, כאדם שישתוק: