אבן עזרא על חבקוק· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק ב · פסוק ד
הנה עפלה נפשו גבהה כמו עופל ובחן.
לא ישרה בו ואף כי צדיק ממנו ומלת לא תשרת בעבור אחרת.
וכן הוא צדיק באמונתו לא יחיה מידו, והטעם: לא ישרה נפשו בו והוא רואה כי צדיק ממנו לא חיה מידו, ואף הוא שיחיה וימלט. והטעם: דרך תימה, הנה הוא רואה כי צדיק בעבור אמונתו לא ימלט מידו ואיך לא יחשב על עצמו שנפשו עפלה ולא ישרה, והוא איש היין בוגד וגבר יהיר, אשר כל אלה הגזרות והרעות הוא עשאם, ואיך לא יחשוב בעצמו כי עליו ישאו משל, ויחודו חידות הנסתרות ממנו בדרך מליצה, ובאר היטב כמו שכתוב הוי המרבה וכל הכתוב אחריו.