אבן עזרא על ויקרא· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק ב
פסוק א
ונפש כי תקריב. נפש אדם והזכיר הנפש שהמנחה נדבה גם הנפש תקרא נדיבה ורוח נדיבה תסמכני:
סלת. קמח חטה נקיה והיא הנקראת בלשון קדר סמי״ד והנה אין ראוי להיות מנחה לגבוה כי אם מהמין שאין למעלה הימנו:
פסוק ב
וקמץ. מגזרת לקמצים וקדמונינו פירשו קמץ מלא ודבריהם אמת:
מסלתה. מעט ממנה וכן מהשמן רק כל הלבונה יקטיר:
אזכרתה. האל״ף נוסף והטעם מה שהיה לו לזכרון לפני השם בעבור מנחתו ורבים פירשוהו כריח וקטורת כמו זכרו כיין לבנון:
פסוק ג
לאהרן ולבניו. ולכל הכהנים בשוה:
פסוק ד
חלות. עבות ויש אומרים עגולות מלשון חלילה בדברי קדמונינו:
פסוק ה
מחבת. קערה מכוסה בקערה והתי״ו תחת ה״א כתי״ו ושבת לנשיא:
פסוק ז
מרחשת. מעשה מטוגן ויש מפרשם מגזרת רחש לבי והטעם בעבור שישמיע קול:
פסוק י
לאהרן ולבניו. אחריו והטעם לכהן המקריב כי כן כתוב על שתי המנחות:
פסוק יא
שאור. הוא המחמיץ גם כן הדבש ורבים אמרו שפירושו דבש תמרים וכן כל ארץ זבת חלב ודבש ויש להם כדמות ראיה בספר עזרא:
פסוק יב
קרבן ראשית תקריבו אותם לה׳. כטעם שתים שני עשרונים המונפים לפני השם בחג השבועות וזה פירוש לה׳ אף על פי שהם קדש לה׳ הם למאכל הכהן:
פסוק יג
ברית אלהיך. הכנסתיך בברית והשבעתיך שלא תקריב תפל ולא יאכל כי הוא דרך בזיון:
פסוק יד
ואם תקריב מנחת בכורים. רבים אמרו שמלת אם חיוב ולפי דעתי כי אין צורך כי החיוב הוא ראשית בכורים ולא הבכורים והרוצה להביא מנחה מבכורים נדבה יביא:
אביב. נקרא כן בעבור שהוא ראשון והוא מגזרת אב:
גרש. טעמו ידוע וקרוב מגזרת גרסה נפשי ואם הוא בסמ״ך:
כרמל. כמו וכרמל בצקלונו: