אבן עזרא על הושע· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק יג
פסוק א
כדבר - מדיבורו היו יריאים הגוים ואין למלת רתת חבר רק בארמית. ורבי משה הכהן פירש: זה על ירבעם שהיה מאפרים, כמו זה ירבעם בן יואש כאשר אפרש עוד.
נשא הוא - שנשאת מלכותו בישראל, כי מלך על עשרת השבטים.
ויאשם, וימת - נחשב כמת. ועוד: כי הרג אביה כל מחנהו.
פסוק ב
ועתה יוסיפו - הדור הזה לחטוא.
כתבונם - כתבונתם כמו: וצורם לבלות שאול וצורתם.
להם הם אומרים - בני אדם להתל להם, כי הם מנשקים לבעלים שהם צורות העגלים, כמו: וכל הפה אשר לא נשק לו והם שופכים דם נקי וזהו: ודמיו עליו יטוש והנם הפך כל אדם, כי האדם ישק לאדם שהוא חבירו ויזבח העגלים למאכלו.
פסוק ג
לכן - על כן לא יעמדו.
משכים - פירשתיו כי בחם השמש לא ימצא.
כמוץ - התבן הדק עם רוח סערה והיה ראוי להיות יסוער בפתח גדול והנה היא מלה זרה בדקדוק.
פסוק ד
ואנכי - הטעם איך שבת לנשוק לעגל שלא יושיע ולא ישביע והנחת אלהיך מימים קדמונים שהושיעך וידע כל צרכיך, כדרך יודע צדיק.
פסוק ה
אני, תלאובות - ארץ ציה וצמא וככה בלשון ישמעאל ולהיותו כל תלאות בו, דרך דרש ולא דרך פשט.
פסוק ו
כמרעיתם - יספר הנביא הטובות שעשה השם עם אבותיהם, בבואם מהמדבר אל ארץ כנען.
פסוק ז
ואהי - פועל עבר על הרעות שהביא השם עליהם.
אשור - תואר, כמו עצום שילכו אשורי אדם בו ועוד.
פסוק ח
אפגשם כדוב שכול - יש אומרים: שנהרגו בניו, או הוא תואר יוצא.
וטעם חית השדה – אני אכלה קצתם בדבר וברעב, וחית השדה תבקע קצתם.
פסוק ט
שחתך, כי בי - ניחום כמו יצר שהוא בעזרך.
פסוק י
אהי - יש אומרים: הפוך כמו איה. והנכון: כאומרו: אהי מלכך איפוא הוא.
יושיעך - מידי ומיד החיות.
ושופטיך - הטעם כפול.
פסוק יא
אתן לך מלך - כשאול שאמר הנביא: כי אותי מאסו ממלוך עליהם, עתה אקחנו בעברתי:
פסוק יב
צרור - הוא בלבי לא אשכחנו, כאשר שכחוני הכתוב למעלה.
פסוק יג
חבלי - והבן שיוליד ידעתי כי סכל יהיה כאבותיו ולא חכם, על כן עת לא יעמוד במשבר בנים, כי מיד ימות.
פסוק יד
מיד שאול - הייתי פודה אבותיך עתה אני אהיה דבר המות שלך, גם אהי קטבך. והעד מדבר באפל יהלך מקטב כטעם הכרתה. ויש אומרים: כי אהי כמו איה שאמרו: כרתנו ברית את מות.
נוחם - שם, מגזרת וינחם ה' והטעם שלא אנחם.
פסוק טו
כי הוא בין אחים - מגזרת באחו.
יפריא - כמו יפרה החליא, כמו החלה, והטעם: דרך משל כאשר הזכיר במרעיתם ספר איך יהרגם השם ויכריתם.
ויבוש - כמו: וייבש, או כמשמעו, שיכזבו מימיו. וטעם זה הרוח, משל לאויב שהוא ישסה.