אבן עזרא על הושע· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק ח
פסוק א
אל - דברי השם אל הנביא: שים אל חכך שופר ודאה כנשר אל בית ה'. ויפת אמר: שים חכך שופר כי אויב ידאה כנשר על בית ה'. ויפה פירש, בעבור מלת יען.
פסוק ב
לי - ככה הוא לי יזעקו בני ישראל, או יחסר בית ישראל.
פסוק ג
זנח, טוב - הוא השם הנכבד שהיה טוב לו.
ירדפו - כמו: אשר יקראו ה' צדקנו:
פסוק ד
הם - כי לא שאלו להשם להמליך ירבעם, וכתוב: אשר יבחר ה' אלהיך בו גם כן מלך ישראל.
השירו - מעלומי העי"ן קם שב שר והטעם כפול. ויפת אמר: כמו סמ"ך כמו בשורי מהם והטעם הפוך אם המליכו או אם השירו, וטעם למען יכרת בעבור יכרת מהם הכסף והזהב.
פסוק ה
זנח, שומרון - כפול, כאלו כתוב אותך זנח עגלך אותך שומרון כאילו מאס בך, כי העיר תחרב ואנשיה ילכו בשבי.
חרה אפי בם - בעגל ובשומרון.
עד מתי - יהיה חרון אפי בם, עד שיהיו נקיים.
ולא יוכלו נקיון – שיהיה להם ממנו.
פסוק ו
כי - מעצת ישראל הוא ומעצת המלך שהמליכוהו נעשה עגל שומרון.
כי שבבים - כמו שביבים. ויפת אמר: כי עגל שומרון יעשה ישראל להיות שובב. וזה איננו נכון.
פסוק ז
כי - תי"ו סופתה נוסף כמו אימתה.
אולי - ואם תאמרו אולי יעשה - דעו כי זרים יבלעוהו.
פסוק ח
נבלע - הטעם: יבלעו קצירכם גם יבלעו הזורעים.
ככלי אין חפץ בו - שאדם ישליכנו מביתו.
פסוק ט
כי, פרא - כמו פרא אדם.
וטעם בודד – כי לא היתה עצתם אחת.
ומלת התנו – מגזרת אתנן, שהיה כל אחד נותן מנחות של אהבים לשרי האומות.
פסוק י
גם - טעם אקבצם במצרים, אז יחלו להתאונן ולהתרעם מעט, מרוב משא מלך מצרים ואשור ושריהם, ולא יתכן מדרך הדקדוק לפרש: ויחלו רק כמו: וממקדשי תחלו:
פסוק יא
כי הרבה - וטעם היו לו מזבחות לחטוא – כבר היה לו שירש מאבותיו, ולמה הרבה עוד.
פסוק יב
אכתוב - ואני הוכחתיו וחוקי כתובים היו לו.
פסוק יג
זבחי - אמר רבי משה הכהן: הבהבי - כדברי רז"ל: ולא הבהבה. ויפת אמר: מגזרת הבהב והיו"ד נוסף כמו שדי. והוא הנכון.
יזכור עונם - שישובו אל מצרים למרות פיו, לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד.
פסוק יד
וישכח, היכלות - לבצר בהם.
ואכלה ארמנותיה - כל עיר ועיר.