אבן עזרא על דברים· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק יז
פסוק א
לא תזבח לה' אלהיך. הנה כאשר הזכיר האשרה והמצבה הזכיר כי גם הוא אסור לזבוח לשם כל בעל מום:
כל דבר רע. פירוש מום:
כי תועבת. כטעם הקריבהו נא לפחתך ויש עונש לזבחו ואין עונש לאשר איננו זובח כלל חוץ מהחיוב:
פסוק ב
כי ימצא. בקרבך ואחר שהזכיר האשרה אצל המזבח שהיא בפרהסיא לכל שב להזהיר על היחיד על עבודת גילולים:
. לעבור בריתו. הפך להעמידו. דקדוק וישתחו. בספר היסוד:
פסוק ג
אלהים אחרים. פסילים מעשה בני אדם:
ולשמש ולירח ולצבא השמים שהם מעשה אלהים:
אשר לא צויתי. לעבדם ואם הם מעשי:
פסוק ד
ודרשת היטב. מאד מאד וכן היטב חרה לי והוא מעט רחוק מגזרת טוב:
פסוק ה
וסקלתם באבנים. זה או זאת כמו באש ישרפו אותו ואתהן ובעבור שאמר והוגד לך בסתר ושמעת הדבר בגלוי הוצרך לפרש אע״פ שהוגד לך ושמעת לא יומתו רק ע״פ שנים עדים:
פסוק ו
או שלשה עדים. מקבלים עדות שנים על דעת הגאון והנה לא פירש בתורה אם תקובל עדות השאר והאשה ועדות אויב המת ויש אומרים אם היו שני עדים מכחישים שני' עדים השלישי יכריע לזכות או לחובה ויש אומרים שנים עדים מהחכמים ושלשה מהאחרים וגם אנחנו צריכים בעל כרחנו לדברי הקבלה:
פסוק ז
יד העדים. יד כל אחד מהעדים וכן וימס לבב העם ורבים כן:
ובערת. פירשתיו:
פסוק ח
כי יפלא ממך דבר. עם השופט ידבר בעבור היות עדות שנים להמית המת וזה פי' בין דם לדם בין דם נקי לדם חייב:
ומלת יפלא. כמו היפלא מה' דבר ושם מפורש:
בין דין לדין. בממון:
בין נגע לנגע. כמו פצע וחבורה והכלל דברי ריבות:
וקמת ועלית. פירשתיו:
פסוק ט
הכהנים הלוים. כאשר פירשתי כי יש כהנים שאינם מייחוס לוי:
ואל השופט. הוא המלך שכתב משנה התורה מיד הכהנים:
ואל השופט. במקום שיהיה:
פסוק יא
על פי התורה אשר יורוך. בדבר המופלא:
פסוק יב
ומת האיש ההוא. בית דין ימיתוהו והטעם וכל ישראל ישמעו ויראו וכאשר הזכיר השופט באר המשפטים שהוא חייב לשמרם:
פסוק טו
שום תשים. רשות:
אשר יבחר ע״פ נביא או משפט האורים והטעם לא אשר תבחר אתה:
לא תוכל. מדרך האמת:
לא אחיך שאיננו ממשפחת ישראל ולא אדומי אע״פ שכתוב בו אחיך ובעבור כי הסוסים בימים ההם היו מוציאים ממצרים והעד דברי שלמה ותצא מרכבה ממצרים והנה יצטרך למען הרבות סוסיו שיחטיא העם לשוב אל מצרי' וזה דבר ברור כי השם גאלם משם ובשובם יחללו השם ואורי' הנביא בסכנת הנפש ברח לשם גם ירמיהו בעל כרחו הלך לשם:
פסוק טז
לא תוסיפון. מצוה היתה ולא נכתבה ויש אומרים מטעם לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם וזאת דרך אחרת:
פסוק יז
ולא יסור לבבו. כי ילך אחרי תאותו:
וכסף וזהב לא ירבה לו. שלא יעניש את ישראל והנה שלמה שנתן הכסף כאבנים בירושלים מרוב אהבתו לממון התרעמו עליו ישראל ואמרו אביך הכביד את עולנו ויש אומרים בעבור הבנינים התרעמו ואין זה אמת כי הגרים בנו הבית כי כן כתוב והנה אדוניהם שהי' על המס רגמוהו במותו:
פסוק יח
והיה כשבתו. בתחלת מלכותו:
משנה. נסחה שנית:
פסוק יט
והיתה עמו. התורה:
וקרא בו. בספר:
ליראה. הוא בעצמו:
לשמור את כל דברי. כי הוא יתקן המעוותים בכחו:
פסוק כ
לבלתי רום לבבו. אם היה חפשי מהמצות:
ולבלתי סור. כי אם לא ילמד לא ידע מה המצוה ושכרו למען יאריך ימים: