אור ברסלב

אבן עזרא על בראשית· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]

פרק כז

פרק כו

פסוק ב

הנה נא. כמו עתה:

פסוק ג

כליך. יתכן היותו שם כלל והפרט תליך וקשתך, ותליך האשפה התלויה ששם החצים, או תליך כמו חרב ויחסרו וי"ו מן תליך, "כאדם שת אנוש" (דה"א א א):

פסוק ה

ורבקה שומעת. היתה שומעת:

פסוק ז

לפני מותי. כמו בטרם אמות:

פסוק יא

שעיר. בעל שער, וההפך חלק, ויתכן שנקרא כן בעבור היות החלק חלקיו שוים:

פסוק יב

ימושני. כמו יסובני מבעלי הכפל,:

כמתעתע. כפול מגזרת תועה כאיש שמתעה אחר:

פסוק יג

עלי קללתך. אל תפחד שיקלל, ואם יקלל תהי קללתו עלי ולא עליך, וזה משפט דברי הנשים והגאון פי' עלי להסיר קללתך, וי"א חלילה לכזב הנביא רק הוא כן:

פסוק יט

אנכי. מי שאנכי ועשו בכורך, ואחרים אמרו כי בנחת אמר אנכי, ונשא קול במלת עשו בכורך ואלה דברי רוח, כי הנביאים יתחלקו לב' חלקים, החלק הא' שליח במצות, והחלק השני נביאי העתיד ואם יצטרכו לאמר דבר שאיננו כהוגן לא יזיק רק השליח לא יתכן שיכזב כלל, גם הנה דוד נכתב עליו "איש האלהים" (דה"ב ח יד) ואמר "רוח ד' דבר בי" (ש"ב כג ב) בלבל דבריו עם אחימלך ואמר "ויהיו כלי הנערים קדש" (ש"א כא ו) לצורך שעה, גם אלישע שאמר לחזאל "לך אמור לו חיה תחיה" (מ"ב ח' י) אף על פי שפירושו היה תחיה מחולי זה, הראני השם כי יהרג, וכן מיכיהו אמר תפלת שוא "עלה והצלח" (מ"א כב טו) דרך מוסר וכן אמר דניאל "מרי חלמא לשנאך" (דניאל ד' טז), ולהיותו כנגד השם דרך דרש וכן אמר אברהם "וגם אמנה" (בראשית כ יב) "ונשתחוה ונשובה" (בראשית כב ה):

ואכלה מצידי. כמו "זכרה לי אלוהי לטובה" (נחמיה ה יט) והאל"ף שרש:

פסוק כא

ואמשך. קל השי"ן להקל על הלשון:

פסוק כה

ואכלה מציד בני. האל"ף סימן המדבד, והנה הנעלם שהוא אחריו תחת אל"ף השרש, וכן "אומרה לאל כלעי" (תהלים מב י),

דגשות נו"ן תברכני (בראשית כז יט) לחסרון נו"ן הנוסף כמו "יסובבנהו" (דבר' לב י) וכן "ישחרונני" (הושע ה טו):

פסוק כז

נשיקה עם למ"ד ביד או בכתף או בצואר ובלי למ"ד בפה:

וַיָרַח. בפתח הרי"ש בעבור אות הנרון וכן "וַיָנַע לבבו" (ישעי' ז ב) "וַיָנַח בכל גבול מצרים" (שמות יו"ד י) וכולם מהשניים הנראים:

ראה. דבור עם הלב, והיה ריח טוב בבגדים כאשר חשב בלבו שהוא עשו והוא בא מהשדה, הריחו בגדיו כריח ציצי האילנים כי יתכן כי זה המעשה היה בחודש הראשון:

פסוק כח

מ"ם מטל. מושך עצמו ואחר עמו וכן "האתן בכורי פשעי" (מיכה, ו, ז):

פסוק כט

לאחיך. בני הפילגשים:

בני אמך. עשו ובניו:

אורריך ארור. כל אחד מאורריך וכן "וצדיקים ככפיר יבטח" (משלי כח א) ורבים ככה, וכן ומברכיך:

פסוק לג

מי אפוא. מי זה ואנה הוא שתי מלות

וי"ו ואברכהו קמוץ בעבור היותו פועל עבר ואלו היה בפתח גדול היה לעתיד:

פסוק לה

במרמה. שלא דבר אמת:

פסוק לו

הכי. כמו אמת וכן "הכי אחי אתה" (בראשית כט טו):

קרא. הקורא שמו יעקב:

ויעקבני. כמו מרמה וכן "בעקבה" (מ"ב י יט), ויתכן היותו מגזרת "עקוב הלב" (ירמי' יז ט), והעקוב הפך המישור:

אצלת לי. עזבת לי אצלך, והוא מגזרת "ואצלתי מן הרוח" (במדבר יא יז):

פסוק לז

הן גביר שמתיו לך. בברכתי, גם כן נתתי לו בדבור, יש אומרים, כי אפוא עם אל"ף בסוף מלה אחת כמו עתה:

פסוק מ

והיה כאשר תריד. כמו תרדה והם ב' שרשים, וי"א כמו "אריד בשיחי" (תהלים נה ג), והטעם כאשר תריד לשם ירחמך:

ופרקת. מגזרת מפרק הרים (מ"א יט יא), ומהם "מפרקתו" (ש"א ד' יח), ויש בברכות אלו כמה שאלות קשות, אם הברכה היתה נבואה, איך לא ידע את מי יברך, והשיבו נבוני הדור כי השם אמר לו כשבא יעקב, ברך את זה, ואילו היה כן היה אומר יצחק לעשו השם צוני, ועוד למה בירך לעשו בעבור שבכה, ואחרים אמרו כי לא היה יצחק נביא, וברכתו לא נתקיימה, גם אלה טעו כי הנה הכתוב אמר "וירא אליו ד'" (בראשית כו ב וכד), גם אמר דוד "ובנביאי אל תרעו" (דה"א טז כב), ואחרים אמרו מה תועלת יש בדברים אחרי שהיתה מחשבתו על עשו, והנה הדבר היה בספק אצלו, כי כן אמר "הקול קול יעקב" (בראשית כז כב) ובירך מי שיהיה מהם, כי בניו הי' שניהם, וי"א איך אמר השם "ורב יעבוד צעיר" (בראשית כה כג), ג"כ אמר יצחק "ואת אחיך תעבוד" והגאון דחה זו השאלה בקנה רצוץ, בעבור שמצא "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו" (בראשית לו ו) והנה שכח "וישתחו ארצה שבע פעמים" (בראשית לג ג), והנכון בעיני שברכת הנביא כעין תפלה היא, והשם שמע תפלתו, כי עיקר זאת הברכה על זרעם, וישנים שלא הקיצו משנת האולת יחשבו, כי אנחנו בגלות אדום, ולא כן הדבר רק אדום היה תחת יד יהודה, וכן כתוב "ויפשע אדום מתחת יד יהודה" (מ"ב ה כב) גם יואב הכרית כל זכר באדום (מ"א יא טז), ובעבור שהי' תחת יד יהודה שמחו ביום אידינו והי' אומרים לבבליים "ערו ערו עד היסוד בה" (תהלים קלז ז), ויותר היה קשה על ישראל החרפה שהיה אדום מחרף אותם מרעתם, וכן טעם שישי ושמחי בת אדום" (איכה ד כא), ג"כ "אל תשמח לבני יהודה" (עובדיה א, יב), גם בימי הורקנס הזקן שמם שומרי ירושלים, והכניסם בברית מילה, גם בימי אגריפס כאשר נלכדה ירושלים באו גדודי אדום לעזור ליהודה, ואומה שהגלתנו היא מזרע כתים וכן אמר המתרגם "וצים מיד כתים" (במדבר כד כד), והיא מלכות יון בעצמה כאשר פי' בס' דניאל והי' אנשים מתי מספר שהאמינו באמונה חדשה, וכאשר האמינו בימי קוסטנטין שחדש כל הדת ולא הי' בעולם שישמרו התורה החדשה חוץ מאדומיים, ג"כ יקראו היום אנשי מצרים ושבא וארץ עילם ישמעאלים, ואין בהם מי שהוא מזרע ישמאלים כי אם מתי מעט:

פסוק מא

וישטום. נטר איבה וכן "וישטמוהו" (בראשית מט כג):

ויאמר עשו בלבו. יתכן שגלה סודו לאחד מאוהביו וי"א על דרך נבואה היה והראשון קרוב:

פסוק מב

מתנחם. מגזרת נחמה והטעם זאת היא נחמתו שיוכל להרגך והגאון אמר מגזרת ווע"ד בלשון ערבי:

פסוק מד

ימים אחדים. כמו "ימים תהיה גאולתו" (ויקרא כה כט) שנים מועטות והאחדים פחותים מעשר:

פסוק מה

למה אשכל. פחדה שמא יהרוג זה את זה, או יהרגוהו, אם יהרוג אותך, ויש דרש שביום אחד מתו שניהם:

פסוק מו

קצתי בחיי. כמו הפוך וכן "נעלה ביהודה ונקיצנה" (ישעי' ז ו) וכן אמר הכתוב "אשר אתה קץ" (שם שם טז)

תוכן העניינים

אבן עזרא על בראשית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה