אבן עזרא על איוב· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
פרק ל
פסוק ב
כלח - ימי הזקנה והעניין שהיו בתחלה בצער, עד שנס לחם ולא יודע מתי יזקנו.
פסוק ג
בחסר ובכפן - תרגום רעב.
גלמוד - מקום בלא יישוב.
העורקים - הנסים אל צייה תרגום וינס וערק ובלילה הם במקום שואה.
פסוק ד
הקוטפים - מן וקטפת מלילות.
מלוח - מן לחים.
עלי שיח - אפילו עלי השיח שהוא האילן וכמוהו: לשוח בשדה, ללכת בין שיחי השדה.
פסוק ה
מן גו - תרגום תוך ועניינו מתוך בני אדם יגורשו, בעבור חסרונם ויריעו בני אדם עלימו, כמו לגנב.
פסוק ו
בערוץ - במקום שיפחד אדם לרדת אליו.
פסוק ז
שיחים - אילנים.
ינהקו - כמו הפראים.
חרול - מן: כסו פניו חרולים והוא רוח.
יסופחו - מן: ונספחו על בית יעקב, יתקבצו ויאספו.
פסוק ח
נכאו - יותר נכאים ושפלים מן הארץ, או מאנשי הארץ, כמו: וכל הארץ באו מצרימה.
פסוק יא
כי יתרי פתח - הפך קשתי בידי.
ורסן מפני שלחו - בתחלה היה רסן להם, כמו לבהמות מפני פחדי ועתה שלחו רסן מפני. ויש אומרים: כי הסוס הזקן יסירו הרסן ממנו ויעזבוהו וישחקו בני אדם והנערים ממנו. וכן: ורסן מפני שלחו, והוא רחוק.
פסוק יב
פרחח - קטנים, כאשר הם פורחים.
רגלי שלחו - הם נתנו חוחים בדרך.
ויסולו - מן סלון ממאיר.
פסוק יד
כפרץ רחב יאתיו - התלאות והם ארחות אידם והתגלגלו עלי במקום שואה, והענין שאין עוזר לי.
פסוק טו
ההפך עלי - יש אומרים: כי בימים הקדמונים, אם באו עלי בלהות - תרדף נדיבתי פירש מזלי, ועניינו מזלי תרדפם כרוח הבלהות ותדחפם ותעבור ישועתי לבוא אלי, כעב במהירות.
פסוק טז
ועתה עלי תשתפך נפשי - והקרוב אלי: כי ההפך על כל בלהות וכל בלהות תרדף כרוח נדיבתי - והיא נפשי, כעניין: ורוח נדיבה תסמכני.
וכעב שעברה – כך עברה ישועתי ועתה על כן תשתפך עלי נפשי, כי יאחזוני ימי עוני.
פסוק יז
לילה עצמי נקר - ישוב אל עוני.
ועורקי - בלשון קדר גידי.
פסוק יח
ברב כח - העוני והכאב.
יתחפש לבושי - כלומר שלא אזכירנו, בעבור שיצר עלי.
פסוק יט
הורני לחומר - השליכני ונמשלתי לעפר ואפר.
פסוק כב
תשאני אל רוח - במחשבות כל הלילה תרכיב בנפשי דברים והתושיה שהיא כעין החכמה, תמוגגני כמו הגבעות תתמוגגנה, ופ"א אתה נשאתני ברוח והרכבתני ואדע באמת, כי תמוגגני הפך תרכיבני:
פסוק כג
כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד - בית מזומן.
פסוק כד
בעי - כמו מעי מפלה והוא הקבר, והעניין כי אין מי ישלח ידו לעזרו בקבר, ובשעת הפיד הוא השבר לא יועיל השוע לנפשות, והוא הנדיבות והעניין: הממון ובעל השוע יקרא שוע בחולם, כמו: לא נכר שוע.
פסוק כה
לקשה יום - מי שהיה יומו קשה עליו.
עגמה - דאגה כפי העניין ואין לו חבר.
אח הייתי לתנים - כענין אעשה מספד כתנים והם חיות, יש להם קול משומם.
פסוק ל
שחר - מן שחור.