אור ברסלב

אבן העוזר על שבת· רבי בנימין עוזר הכהן

דף קלב:

דף קלב.

בד"ה הדר אמר כו' תימא כו' עכ"ל, הנה התוס' תמהו על הש"ס, ונדחקו בזה, וכן לעיל בהסוגיא נדחקו רש"י והתוס' בדברי ר' יוחנן דאמר ביום אפי' בשבת, ופירשו דר"א ס"ל ביום אתי למכשירי מילה, ומילה גופא לר"א הלכה למשה מסיני עיי"ש, וזהו דוחק גדול להמציא לעצמינו הלכה למשה מסיני לר"א מה דחכמים לא ס"ל, והעיקר תירוץ זה של ר' יוחנן חסר מן ספר הש"ס ע"כ אני הקטן אענה את חלקי לפרש הסוגיא בס"ד:

ונראה לפעד"ל דהא דאמר בברייתא קמייתא וממאי דצרעת חמירא כו', דגברא הוא דלא חזי יש והיינו לרבא דלקמן לא חזי, משום דבעי הערב שמש ומשום עבודה דלמחר לא נדחה צרעת, ולמסקנת רב אשי דלקמן הא דלא חזי, היינו ר"ל כיון דלא בעי למיעבד עבודה בשעה שקוצץ הבהרת רק אחר כן לכן לא נדחי, דבעינן בעידנא דמיעקרא לאו קא מקיים עשה כגון מילה בצרעת כו', כל זה לא שייך אלא לרבנן דס"ל מכשירי עבודה לא דחו שבת, אבל לר"א דיליף לעיל ריש הסוגיא (ד"ק ל"א ע"א) דמכשירי עבודה דצורך גבוה היא דוחין את השבת, מעומר דקוצרין אותו בשבת, והרי העומר הי' קוצרין בלילה של מוצאי יו"ט לצורך עבודה של מחר ביום השבת כדאיתא במנחות (דע"ב ע"א) ולעיל ילפינן (שם) דג"כ אופין ב' לחם בליל שבת לצורך מחר והוא עבודת יום השבת, הרי חזינן דדחינן ליל שבת מפני שהיא מכשירי עבודה של יום השבת למחר ואלו צרעת לא דחינן כדי לעשות העבודה, ולא אמרינן נקצוץ עתה הבהרת כדי שיוכל לעבוד העבודה, דאז קציצה זו היא מכשירי עבודה, הרי דמכשירי עבודה לא דחו צרעת ומכשירי עבודה דוחה שבת, הרי דע"כ צרעת חמירא משבת לר"א, דאלו שבת ניתנה לדחות מפני מכשירי עבודה, וצרעת לא נתנה לדחות מפני מכשירי עבודה נמצא דלר"א ע"כ מוכרח הוא דצרעת חמירה משבת, אבל לרבנן דס"ל דמכשירי עבודה לא דחו שבת, שפיר י"ל דלעולם שבת חמירא מצרעת, והא דעבודה לא דחי צרעת הוא משום דהעבודה ליתא קמן בשעת דחיית הלאו לרבא, וכן לרב אשי בעינן לקיים העשה בעידנא דמיעקר לאו, וכן מכשירי עבודה לא דחו שבת כ"א עבודה עצמה,. דאז קיים מצות העבודה בשעת דחיית שבת. ולפ"ז י"ל דברייתא. קמייתא אתיא כרבנן, לכן י"ל דשבת חמירה מצרעת, וברייתא בתרייתא אתיא כר"א, ולר"א ע"כ צרעת חמיר משבת וכדפי', ורבא אתי כרבנן ולכן אמר בזמנו לא צריך קרא, ותדע דהא גם לשיטת התוס' לא קאי רבא כר"א דהוי מילה הלכה ואין דנין ק"ו מהלכה, ועפ"ז מתורץ ג"כ הא דר"י דלעיל די"ל דהא דאמר ר' יוחנן לעיל מילה אתיא מביום אפי' בשבת, היינו לרבנן, אבל לר"א ע"כ ביום אתי למכשירין, אבל מילה גופא ילפינן לר"א בק"ו, דהשתא שדוחה את הצרעת הדוחה את העבודה ועבודה דוחה שבת, ק"ו דמילה גופא דוחה שבת, דהא לר"א ע"כ צרעת חמורה משבת, דהרי מכשירי עבודה דוחה שבת ולא דחו צרעת כדפי', וא"כ לר"א ילפינן מילה בק"ו וע"כ אתי ביום למכשירי מילה, אבל לרבנן שבת חמירה מצרעת, והא דלא נדחה צרעת מפני העבודה, הוא משום דגברא הוא דלא חזי כדפי', וע"כ איצטרך ביום למילה גופא.

וליכא לאקשויי ע"ז איך אפשר לומר כדפי'. דלר"א אתי מילה. מק"ו, הא ק"ו פריכא הוא כמו שהקשו התוס' לעיל ד"ה ומה צרעת כו', שהקשו שם שני קושיות על הק"ו, ותו קשה לכאורה כיון דילפינן לר"א מילה מק"ו, א"כ גם מכשירי מילה נילף בק"ו דהא מכשירי עבודה דוחה שבת, ק"ו מכשירי מילה. דיש לומר דלא קשה מידי, הן לפי שיטתי דלעיל דכבר תירצתי שם שני קושיות דהתוספות. וע"כ אתי שפיר דמכשירי מילה ליכא למילף בק"ו, דאמרינן דיו כמו מילה בצרעת, דמילה גופא דוחה צרעת ולא מכשירין. ואפילו לפי שיטת התוס' דלעיל נמי לק"מ אך להיפך י"ל דלר"א אתי ביום למילה גופא דליכא למילף בק"ו די"ל רציחה תוכיח וכמ"ש התוס'. אבל אחר שנכתב ביום למילה גופא דאפילו בשבת. אז שפיר ילפינן מכשירין בק"ו מעבודה, דמכשירי עבודה דוחה שבת ק"ו מכשירי מילה דחמירה מעבודה, דהשתא ליכא למימר רציחה תוכיח, דמה לרציחה שאין רציחה גופא דוחה שבת, אבל מילה דכבר נלמד מקרא דדוחה שבת, שפיר ילפינן גם מכשירין בק"ו. ולשיטת התוס' ליכא למימר דיו כצרעת, דעכ"פ קו איכא ממכשירי עבודה, כמ"ש התוס' דיבמות בתירוץ השני הביאותיו לעיל, דהתוס' ע"כ כתירוץ זה ס"ל כמ"ש לעיל, זה הוא ברור בעיני הקטן בהסוגיא במקום שרש"י והתוס' נדחקו ולא פירשו כן (א"ה עיין בחידושי הרשב"א ז"ל, ותמצא להדיא שכבר הקדים להרב המחבר ז"ל בעיקר סברתו ויסוד דבריו שכתב גבי פלוגתא דרבא ור' ספרא וז"ל ומסתברא דכל מאן דאית ליה דצרעת חמורה ע"כ ס"ל דמכשירי מילה דוחין את השבת דמילה גופה כו' ק"ו הוא ומה צרעת דוחה שבת וכ"ש מילה, וכי איצטריך מילה למכשירין איצטרך כו' עכ"ל, ואמנם לפי דרך פי' הרב המחבר ז"ל שתפס לאמת להך סברא ומפרש דקושטא דמילתא הוא דפלוגתייהו דר"א ורבנן במכשירין שייכא בהא אי דצרעת חמורה או שבת חמורה כמבואר בדבריו, קושית הרשב"א ז"ל שהקשה על סברא הנ"ל במקומה עומדת, שהקשה שם וז"ל וא"ת א"כ דפלוגתייהו דר"א, ורבנן כו', לוקמינהו בפלוגתא דר"א ורבנן דמתניתין, ומה גם אני בעניי ודעתי הקלושה לא ירדתי לסוף ועומק דעתם העמוקה והרחבה, דאעיקרא דדינא פירכא דהא ודאי ר"א לא פליג בהא דמילה של"ב אינה דוחה את השבת, וא"כ שפיר י"ל מילה של"ב תוכיח דדוחה נמי צרעת ואפ"ה לא דחי שבת, וכמו שהקשה המהרש"א ז"ל ג"כ לעיל ע"א בד"ה ומה צרעת כו', גם מ"ש הרב המחבר ז"ל לעיל ותדע דהא גם לשיטת התוס' לא קאי רבא כר"א כו' עכ"ל, לפענ"ד אין זה מוכרח דדלמא רבא דלא בא אלא לפרש הברייתות כרנב"י רביה דלעיל ע"א ס"ל, וכמ"ש התוס' שם בז"ה ת"כ כו', וא"כ שפיר י"ל לשיטת התוס' דקאי רבא אף כר"א, ודע דמוכרח ג"כ לומר בשיטת הרב המחבר ז"ל, שתפס עיקר לשיטת מהר"ם מלובלין ז"ל שמקיים ההג"ה החדשה שבתוס' הנ"ל דלא חשש לקושית המהרש"א ז"ל שהקשה על ההג"ה הנ"ל, דלפי דרכו שייכא ג"כ לומר אמאי אתיא הת"כ דלא כראב"י, הא לדידיה נמי א"ל דאתי' הבריי' כרבנן ולא כר"א ולכך לא בעי למידרש שמיני ע"כ):

תוכן העניינים

אבן העוזר על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה