אבן העוזר על שבת· רבי בנימין עוזר הכהן
דף כו:
שיטת צמר ופשתים
רש"י ד"ה רשב"א ותנא דר"י כו' לאו דוקא נקט דה"ה לנוצה של עזים כו' עכ"ל, לקמן איישב זאת בס"ד:
בתוספות ד"ה אתי בק"ו וכו' וכן אביי דמוקו או בגד לשלש ע"ש כו' עכ"ל, ולענ"ד יש לתרץ דשלשה על שלשה בצמר ופשתים לא צריך רבוי, דילפינן ליה בק"ו מכלים דאין מטמאין בנגעים ומטמאים בשרצים כמ"ש התוס' דף כ"ז ע"א בד"ה שכן מטמא ק"ו לשלשה ע"ש דמטמא בנגעים דמטמא נמי בשרצים, דאין לומר שתי וערב יוכיח, דמה לשתי וערב שאין מטמא באוהל, תאמר בשלשה ע"ש דמטמא באוהל מחובר, דילפינן לקמן אהל אהל ממשכן דהא יש בו יותר מטפח, אבל שלש על שלש דליכא באוהל טפח אין נעשה אהל, ע"כ י"ל ביה שתי וערב יוכיח, מש"ה צריך לשלש ע"ש רבוי. אך דלכאורה קשה ע"ז לפ"ז מאי קאמר, רבא לאביי שם לכתוב רחמנא בשרצים וניתי נגעים מיני, אימא אי לא כתב והבגד סד"א או בגד דשרצים לרבות שלשה ע"ש בצמר ופשתים אתי, דאז ליכא למימר דכיון דשלשה על שלשה מטמא בנגעים, ק"ו דלטמא בשרצים וכדפירשתי, דהא עיקר טומאת שלשה ע"ש לא כתיבי בהדיא בנגעים אלא דילפינן לה בק"ו משתי וערב ח"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה שתי וערב מטמא בנגעים ולא בשרצים אף שלשה ע"ש לא עדיף מיניה, לכן נמי אין מטמא שלשה ע"ש בשרצים, וא"כ סד"א או בגד אתי לרבות שלשה ע"ש בצמר ופשתים, לכן כתב והבגד בנגעים לשלש על שלש, והשתא אתרבי נמי שלשה ע"ש, דאטו בשביל דשלשה ע"ש גדול יותר יהא גרוע, וכיון דשלשה ע"ש אתרבי בנגעים בהרבוי, ילפינן שרצים מיני' ק"ו, וע"כ או בגד לרבות שלש ע"ש אתי, זהו שקשה להתוס' על תירוצי הנ"ל:
אך לע"ד משום הא לא אריא, דהא ע"כ לפי מ"ש התוס' ד"ה תרי מיעוטי כו', דאי לא כתיב והבגד סד"א אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות כו' עיי"ש, לפי"ז ע"כ צ"ל הא דא"ל רבא לאביי לכתוב רחמנא בשרצים וניתי נגעים מיניה, ע"כ ה"ק לשתוק מוהבגד ומחד מיעוטא ולא לכתוב בנגעים רק חד זימנא בגד צמר ופשתים, ונילף שלש ע"ש משרצים. והשתא מתורץ הא דאמר לכתוב רחמנא בשרצים כו' דאינו מדוקדק כ"כ, דהא באמת כתב רחמנא נמי בשרצים, אלא הכי הל"ל לשתוק רחמנא בנגעים וניתי משרצים, ותו מ"ש שם רש"י וז"ל לכתוב רחמנא האי רבוי בשרצים ולשתוק מוהבגד כו' דלכאורה אין זה מדוקדק, ע"כ נלע"ד דה"פ משום דאי לא הוי כתיב רבוי בנגעים אלא בשרצים לבד, סד"א דאתי לרבות שלשה ע"ש בצמר ופשתים וכדפירשתי, לכן פירש רש"י דה"ק לכתוב רחמנא האי ריבוי דכתיב השתא בנגעים לכתוב האי רבוי נמי בשרצים, דלהוי בשרצים תרי רבוי, חד לרבות שלשה ע"ש וחד לרבות שלש ע"ש, ואז לא יהא צריך לכתוב תרי מיעוטא בנגעים אלא בחד צמר ופשתים הוי סגי, והשתא א"ש לשון לכתוב רחמנא בשרצים דבש"ס ודוק:
שם בד"ה השתא שתי וערב כו' וד"ה אתי בק"ו כו', וד"ה תרי מיעוטי כו', ולפעד"נ ליישב הסוגיא ולתרץ כל הקושיות שהקשו בתוס' בסוגיא זו, וזה שנאמר תחלה קס"ד דהמקשה, דע"כ בגד לאו חתיכת בגד במשמע אלא בגד שלם, מדאיצטרך רבוי שלש על שלש, וע"כ פריך ואימא לרבות שלשה על שלשה, ומשני דאתי בק"ו משתי וערב כו', והשתא דאתינן לסברא זו דאיכא ק"ו, י"ל דודאי סברא חיצונה היא דבגד גם שלש ע"ש במשמע, דאתי בק"ו משתי וערב, דהא ודאי כיון דכתיב סתמא שתי וערב ולא נתנה התורה שיעור, ע"כ משמעותיה אפי' כדי לארוג ממנו שלש ע"ש, וא"כ בגד שלש ע"ש אתי' מני' מק"ו, אך דאיצטריך והבגד משום דסד"א למעוטי מיתורא דקרא, דהא למה לי למכתב בגד צמר ופשתים כלל בתורה בטומאת נגעים, לשתוק מיני' וליתי בק"ו משתי וערב, אלא ודאי דאתי לאשמעינן דדוקא בגד, ולמעט שלש ע"ש אתי, ואז קרא דשתי וערב איהו דחוק ומוקי אנפשיה דע"כ מיירי ביש בו כדי לארוג שלשה ע"ש, מש"ה איצטרך והבגד לרבות שלש ע"ש. וע"ז פריך א"ה שלש ע"ש נמי אתי בק"ו, פי' האיך אפשר לומר דסד"א דקרא אתי למעוטי שלש ע"ש, הא כיון דלא ממעטת מיני' שלשה ע"ש, ע"כ בגד דקרא חתיכת בגד במשמע, וא"כ היכא רמיזא למעט מיניה שלש ע"ש. הא שלש ע"ש נמי בכלל חתיכת בגד הוא כמו שלשה ע"ש, ומשני שלשה ע"ש חזי לעשירים ומש"ה איהו בכלל בגד. וכיון דהמיעוט אינו אלא מכח יתורא דקרא, די לנו למעט מיניה שלש ע"ש דכיון דלא חזי לעשירים לכן אינו בכלל בגד, נמצא מתורץ לפ"ז תמיהת ר"י בתוס' (ד"ה השתא וכו'). ולפ"ז השתא דמרבינן שלש ע"ש צריכין לתרוצי קראי, דקשיא לשתוק מבגד צמר ופשתים כלל, וליתא בק"ו משתי וערב דמטמא אפילו כדי לארוג ממנו שלש ע"ש. תו קשה למה נכתב צמר ופשתים בשתי וערב הל' שתי וערב סתם ונילף בק"ו מבגד דבעינן ביה צמר ופשתים.
וע"כ לתרץ קושיות אלו עכצ"ל דס"ל לתנא דבי ר"י דבגד שלם גם דשאר בגדים מטמאין בנגעים ולא ממעטינן רק שלשה ע"ש דשאר בגדים. ע"כ איצטריך צמר ופשתים בשתי וערב דאפילו כדי לארוג ממנו בגד שלם בעינן צמר ופשתים, דאילו בגד שלם אפילו דשאר בגדים מטמאין, אבל בשתי וערב אין מטמא אלא בצמר ופשתים, והשתא איצטרך נמי למיכתב בגד צמר ופשתים, דאי לא כתבו סד"א בגד שלם דשאר בגדים אין מטמא, דהא ילפינן משתי וערב ודיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה שתי וערב אינו מטמא אפילו כדי בגד שלם אלא בצמר ופשתים כו', לכן כתיב בגד צמר ופשתים, דהשתא מיותר צמר ופשתים דשתי וערב, ע"כ שמעינן מיניה דבגד שלם דשאר בגדים נמי מטמא בנגעים, לכן איצטרך לאשמעינן דשתי וערב אפילו כדי בגד שלם אינו מטמא בשאר מיני בגדים. ומ"מ אי לאו הרבוי דוהבגד לשלש ע"ש דצמר ופשתים, לא הוי ידעינן דבגד שלם דשאר בגדים מטמא בנגעים, אלא סד"א דקרא דבגד צמר ופשתים אתי למעט שלש ע"ש, והא דאיצטרך צמר ופשתים בשתי וערב, ה"א דאיצטרך דאי לא הוי כתיב צמר ופשתים בשתי וערב, לא הוי ידעינן דלמעט שלש ע"ש אתי קרא, אלא סד"א דאיצטרך בגד צמר ופשתים לגופיה למעט שלשה ע"ש בשאר בגדים, דלא נילף ק"ו משתי וערב כיון דשתי וערב סתמא כתיב, לכן איצטרך בגד צמר ופשתים למעט שלשה ע"ש דשאר בגדים, אבל בגד שלם דשאר בגדים מטמא, ואפילו בשתי וערב כדי לארוג ממנו בגד שלם מטמא, מדכתיב סתם שתי וערב, לכן איצטרך צמר ופשתים בשתי וערב, דהשתא מיותר בגד צמר ופשתים, וע"כ למעט שלש ע"ש אתי, לכן כתיב והבגד לרבות שלש ע"ש. והשתא קראי אתאן לבגד שלם דמטמא בשאר בגדים וכדפי'. וזהו כוונת רש"י ד"ה פרט לך כלל תחלה ואח"כ פרט כו'. דלכאורה אינו מובן, ולפי מה שכתבתי א"ש, דקשה לרש"י כיון דבנגעים גופא בגד שלם דשאר בגדים מטמא בכלל בגד שבתורה, א"כ איך ילפינן מיניה לכל הבגדים שבתורה. אפילו היכא דאיירי בבגד שלם כגון בגדיהם דציצית דנמי אינו אלא צמר ופשתים. לכן כתב רש"י דהוא כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט, והיינו דוקא צמר ופשתים, מיהו בגד שלם דשאר בגדים אף שאינו בכלל בגד דקרא, מ"מ מיתורא דקרא דצמר ופשתים דבשתי וערב ילפינן לה כדפרישית
והשתא אתי שפיר דפריך ואימא לרבות שלשה ע"ש דשאר בגדים, פי' מנא לך לדחוקי כולי האי דלרבות שלש ע"ש אתי והא אתי בק"ו, וע"כ צריכת לדחוק ולומר דלא נטעה מיתורא דקרא דבגד צמר ופשתים דכתיב בתורה ל"ל, וע"כ למעט שלש ע"ש אתי. אימא דמיתורא דקרא ידעינן ודאי כפי האמת דאתי לטמא בגד שלם דשאר בגדים כדפי'. ולפ"ז שלש ע"ש א"צ רבוי בצמר ופשתים, דמק"ו אתי, והרבוי דוהבגד אתי לרבות שלשה ע"ש דשאר בגדים, כלומר כיון דגם לפי האמת ע"כ בגד שלם דשאר בגדים נמי מטמא, י"ל דוהבגד אתי לרבות נמי שלשה ע"ש דשאר בגדים, אבל שלש ע"ש אין צריך רבוי דמק"ו אתי, ומשני תרי מיעוטי כתיבי. והשתא מתורץ קושיות התוס' (בד"ה תרי מיעוטי כו') דל"ל הרבוי דוהבגד תיפוק ליה מדאיצטריך שני מיעוטין, חד למעוטי שלש ע"ש דשאר בגדים, הרי דשלש ע"ש בצמר ופשתים מטמא, די"ל דאי לאו הרבוי סד"א חד בגד צמר ופשתים אתי לטמא בגד שלם דשאר בגדים, מדאיצטרך צמר ופשתים בש"ו כדפיר' ואידך בגד צמר ופשתים דמיותר, ע"כ לא אתי אלא למעט שלש ע"ש דצמר ופשתים אתי לומר אפי' צמר ופשתים בגד חשוב בעינן, לכן כתב הרבוי, ולקמן אברר דרבנן פליגי על תנא דבי ר"י, ולדידהו גם בגד שלם דשאר בגדים אין מטמא בנגעים עיי"ש לקמן בס"ד. והשתא מתורץ קושיות הרב פורת (בד"ה אתי בק"ו כו') על אביי דמוקי או בגד לשלש ע"ש ולא מוקי לשלשה ע"ש, אבל לפי מה שכתבתי א"ש, דיש הוכחה לאביי, דע"כ סתם בגד שבתורה היינו שלשה ע"ש, דאל"כ קשה לא לכתוב כלל בגד צמר ופשתים בתורה בנגעים רק לכתוב סתם בגד, וגם לשתוק מן הרבוי, וע"כ ידעינן דבגד סתם גם שאר בגדים בכלל והיינו בבגד שלם, ומזה נדע דבגד שלם מטמא גם בשאר בגדים, ושלש ע"ש דמטמא בצמר ופשתים נילף מק"ו משתי וערב, אלא ע"כ מזה שמעינן דע"כ סתם בגד שבתורה היינו שלשה ע"ש, לכן ל"מ למכתב סתם בגד בתורה, כיון דבאמת שלשה ע"ש אינו מטמא בשאר בגדים, לכן שפיר יליף אביי מאו בגד דלרבות שלש ע"ש אתי, והא דפריך ואימא לרבות שלשה ע"ש בשאר בגדים, ה"ק מנא לך הא אימא סתם בגד שבתורה היינו בגד שלם. והשתא מתורץ מה שהקשה עוד הר"ר פורת על רבא (שם) דאימא דאיצטרך הרבוי לבגד שלם, די"ל לפי מה שכתבתי, דבגד שלם מטמא בנגעים בשאר בגדים, ולפ"ז א"ש דבשרצים א"צ רבוי לבגד שלם, דאתי בק"ו מכלים השתא ומה כלים דאין מטמאין בנגעים מטמא בשרצים, שאר בגד שלם דמטמא בנגעים אינו דין שיטמאו בשרצים, דאין לומר ש"ו יוכיח דמה לשתי וערב שאין בו טומאת אהלים תאמר בבגד שלם דיש בו טומאת אהלים במחובר, והיינו בבגד מנוצה של עזים, נמצא דבגד שלם מנוצה של עזים אין צריך רבוי בשרצים וע"כ לשלשה ע"ש אתי דאין מטמא בנגעים.
ועל זה קשה לכאורה תינח בגד העשוי משיער של עזים דמטמא טומאת אהל, דומיא דיריעות עזים דמשכן, ע"כ לא צריך רבוי לבגד שלם, וע"כ לרבות לשלשה ע"ש אתי, אבל בגד מן כל היוצא מן העץ דתנן לקמן דאין מטמא טומאת אהלים, על זה קשה מנלן לרבות שלשה ע"ש, אימא לרבות לבגד שלש אתי, דהשתא ליכא למילף מק"ו מכלים, די"ל שתי וערב יוכיח דהא כל היוצא העץ נמי אין מטמאין טומאת אהלים כמו שתי וערב, וי"ל דלק"מ כיון דנוצה של עזים נתרבה לשלשה ע"ש, לכן גם כל בגד היוצא מן העץ דאתרבי נמי מאו הבגד (להכי אתרבי) אף דרבהו י"ל דלבגד שלם נתרבו, מ"מ כיון דחד רבוי לתרווייהו, שוין הם בהרבוי לשלשה ע"ש, דכה"ג כתבו התוספות ד"ה ואימא כי אמעיט כו', אבל לאביי לא ניחא ליה בסברא זו, וקשיא ליה על רבא תינח נוצה של עזים דאין צריך רבוי לבגד שלם וע"כ מרבינן שלשה ע"ש, אלא כל היוצא מן העץ אין מטמא טומאת אהלים, מנא ליה לרשב"א לטמא בהם שלשה ע"ש, אימא דהרבוי לא אתי אלא לבגד שלם, מזה הוכיח אביי דלאו דוקא שלש ע"ש נקיט רשב"א:
והשתא מתורץ מה שהוקשה לרש"י ז"ל בהא דנקיט רשב"א כל היוצא מן העץ, דלמה לא נקט נוצה של עזים, אבל למאי דפי' אתי שפיר, דלרבא אשמעינן רבותא דאפילו היוצא מן העץ דאין מטמא טומאת אהלים, וליכא למילף בהו לבגד שלם בק"ו מכלים כדפי', משום די"ל שתי וערב יוכיח, וא"כ י"ל דהרבוי אתי לבגד שלם דוקא, אפ"ה אשמעינן רשב"א דיש בהו משום שלשה ע"ש כיון דשניהם מחד רבוי מרבינן להו כדפרי', ולאביי י"ל דרשב"א ע"כ לאו דוקא נקט שלש ע"ש אלא נקטי' לרבותא דפשתן כדפי' התוספות, ומש"ה הוצרך רשב"א לומר כל היוצא מן העץ דאי הוי נקיט נוצה של עזים או סתם בגדים יש לטעות ולומר, דדוקא משום שלש ע"ש אין בו, הא משום שלשה ע"ש יש בו, וסד"א דילפי' מאו בגד דלרבות שלשה ע"ש אתי, דאי לבגד שלם איכא ק"ו מכלים, דאין לומר שתי וערב יוכיח, דמה לש"ו שאין מטמא באוהל, לכן נקט כל היוצא מן העץ דאינו מטמא טומאת אהלים, א"כ ליכא למילף בק"ו, וא"כ הרבוי אתי לבגד שלם, וע"כ בזה אין לטעות ולומר דיש בו משום שלשה ע"ש, אלא ע"כ מזה ידעינן דלאו דוקא נקט שלש ע"ש, אלא לרבותא דפשתן נקטי'.
ועפ"ז יש לתרץ מה, שהקשו התוספות בדף כ"ז ע"א ד"ה ת"ל או בגד תימא כו'. והנה באמת זה הוא תמיה גדולה, ורבא גופא אמר שם דאריג ילפינן מאו בגד. תו יש כאן תמיה גדולה שהרי בת"כ מבואר, דוהבגד מרבינן מיניה בגד שאין בו שלש ע"ש, ור"ל כגון אריג, וזהו נגד הסוגיא, ונדחקו בו הגדולים עיי"ש. תו הא דאמר אביי רשב"א ותנא דבי ר"י אמרו ד"א, וכל כי הא שיטה היא ולא קייל"ן הכי דמשמע דרבים פליגי עלייהו ואנן לא ידעינן מאן פליג עלייהו, ותו דא"א לחלוק על זה דבנין אב הוא א' מי"ג מדות, תו לפי מה שכתבתי לעיל דסבירא ליה לתנא דבי ר"י דבגד שלם דשאר בגדים מטמא בנגעים, ולא כן משמע במשנתינו פי"א דנגעים ותוספתא ות"כ, דמשני על הדי' דאין מטמא בנגעים רק צמר ופשתים לבד. וע"כ נלענד"ל דמתניתין ותוספתא אתיא לרבנן, ורבנן ס"ל דאפילו בגד שלם אין מטמא בשאר בגדים בנגעים, לכן הכריחו רבנן דלא ילפינן מכאן לכל הבגדים שבתורה שהם צמר ופשתים, משום דקשיא להו לרבנן דלמה לי בגד צמר ופשתים דכתב רחמנא בנגעים, אלא נילף ק"ו משתי וערב, ותו ל"ל למיכתב צמר ופשתים בש"ו, בשלמא לתנא דבי ר"י ניחא דס"ל כמו שפרשתי לעיל (ע"ש מ"ש לתרץ בזה), אבל רבנן דס"ל דבגד שלם אינו מטמא בנגעים בשאר בגדים ע"כ קשיא, אלא ע"כ מזה הכריחו רבנן דכל הבגדים שבתורה אפילו שאר בגדים במשמע, וע"כ בשרצים אפילו שאר בגדים נמי מטמאין, וע"כ אי לא הוי כתיב בגד צמר ופשתים בנגעים, סד"א דשאר בגדים שלשה ע"ש מטמא בנגעים, דק"ו הוא מש"ו מה ש"ו דאין מטמא בשרצים מטמא בנגעים, שאר בגדים שלשה ע"ש דמטמא בשרצים, דכתיב בהו סתם בגד לא כ"ש דיטמאו בנגעים, לכן איצטרך למיכתב בגד צמר ופשתים למעט שאר בגדים, והשתא איצטרך למיכתב נמי צמר ופשתים בש"ו כמו שאבאר לקמן לפנינו בס"ד.
והשתא אי הוה ס"ל לרבנן דוהבגד אתי לרבות שלש ע"ש הוי קשיא טובי, חדא ל"ל הרבוי לשלש ע"ש. תיפוק ליה מדאיצטריך תרי מיעוטי דחד אתי לשלש ע"ש, וכמו שהקשו התוספות בד"ה תרי מיעוטא כו'), דבשלמא לתנא דבי ר"י לק"מ כאשר פירשתי לעיל, דסד"א דאיצטרך לאשמעינן דשאר בגדים אם הם שלימים מטמאין בנגעים, אבל לרבנן דלא ס"ל האי סברא כלל קשה. תו קשה לרבנן למה לי תרי מיעוטי, בחדא הוי סגי עם הרבוי דוהבגד, ואין לומר דסד"א דוהבגד אתי לרבות שלשה ע"ש בשאר בגדים, דקשה מהיכי תיתי לרבינהו, כדאמר לקמן קאי בצמר ופשתים מרבה שאר בגדים בתמיה עיי"ש, בשלמא לתנא דבי ר"י דס"ל דגם לפי האמת מרבינן שאר בגדים שלימים לטומאת נגעים לכן שפיר סד"א דמרבינן גם שלשה ע"ש דשאר בגדים, אבל לרבנן דס"ל דשאר בגדים אפי' בגד שלם אינו מטמא, א"כ מהיכי תיתי נרבה שאר בגדים. ותו האיך אפשר לומר דהרבוי אתי לשאר בגדים, לשלשה ע"ש, ושלש ע"ש בצמר ופשתים נמי מטמא, א"כ קשה למה כתב רחמנא כלל בגד צמר ופשתים, לשתוק מיניה ונילף שלש ע"ש בצמר ופשתים מק"ו משתי וערב, ושאר בגדים שלשה ע"ש נילף ק"ו משרצים לרבנן כדפי', אלא וודאי ע"כ צ"ל, דרבנן ס"ל או בגד לרבות אריג הוא דאתי, וכיון דלרבנן אריג מטמא אפילו אין בו שלש ע"ש, השתא ליכא למילף שלש ע"ש בק"ו משתי וערב, דהשתא לאו ק"ו הוא, משום די"ל דשתי וערב הוא דמטמא, הואיל וחזי לעשות ממנו ארוג, אבל בגד שלש ע"ש לעולם אינו מטמא:
והשתא אתי שפיר לרבנן, דאיצטרך למכתב שני מיעוטין דאי הוי כתיב חד מיעוטא, סד"א דקרא איירי בבגד שלש ע"ש ואשמעינן דבגד שלש ע"ש מטמא, דהא לרבנן ליכא ק"ו לשלש ע"ש משתי וערב כדפי', אבל שלשה ע"ש בשאר בגדים ילפינן ק"ו מש"ו דאין מטמא בשרצים ומטמא בנגעים, ק"ו שלשה ע"ש דשאר בגדים דמטמאין בשרצים לרבנן דס"ל דבגד אפילו שאר בגדים, במשמע, ק"ו דלטמאו בנגעים, משום הכי איצטרך אידך מעוטא למעט שלשה ע"ש דשאר בגדים, והשתא אפילו בגד שלם דשאר בגדים, נמי ליכא למילף בק"ו משרצים, דהא י"ל שלשה ע"ש יוכיח, ומזה ילפי רבנן, דע"כ לא ילפינן מכאן לכל הבגדים שבתורה שהם צמר ופשתים, וא"כ בשרצים מטמא נמי שאר בגדים ומש"ה שפיר איצטרך שני מיעוטין וכדפי'.
והשתא מש"ה איצטרך צמר ופשתים בשתי וערב דאי לא כתבו, סד"א לעולם ילפינן מכאן לכל הבגדים שבתורה שהם צמר ופשתים, ודקשיא לך למה לי תרי מיעוטי בחד הוי סגי, י"ל דאי הוי כתיב חד בגד צמר ופשתים סד"א דקרא איירי בשלשה ע"ש, אבל בגד שלם מטמא מק"ו משתי וערב, דהא לא כתיב ביה צמר ופשתים, דבשלמא שלשה ע"ש ליכא למילף מק"ו, די"ל שאני שתי וערב דיכול לעשותו ארוג דהוא בגד שלם לכן מטמא בשאר מינין, אבל בגד שלם ודאי דאיכא ק"ו משתי וערב, לכן איצטרך אידך מיעוטא למעט בגד שלם דשאר בגדים, וע"כ ש"ו איירי בצמר ופשתים דוקא, לכן מש"ה איצטרך צמר ופשתים בשתי וערב, דהשתא קשה למה לי חרי מיעוטי, אלא מזה ע"כ ידעינן דלא ילפינן כל הבגדים מכאן, וע"כ בשרצים מטמא גם שאר בגדים, וא"כ סד"א דקרא בשלש ע"ש איירי, אבל שלשה ע"ש ילפינן בק"ו וכדפירשתי, לכן איצטרך נמי אידך מיעוטא וכיון דע"כ לרבנן והבגד לאריג הוא דאתי, א"כ ע"כ צ"ל דשלש על שלש דצמר ופשתים נפקא להו לרבנן מסתם בגד דמשמע להו אפילו שלש על שלש, וגם מדאיצטרך שני מיעוטין, דחד ע"כ לשלש ע"ש אתי, הרי דע"כ שלש ע"ש נכלל בכלל בגד דקרא, לכן אי הוי כתיב חד בגד צמר ופשתים, סד"א דקרא משתעי בשלש על שלש דהוא סתם בגד על כרחך כיון דשלש ע"ש בכלל בגד סתם, א"כ או בגד דשרצים לרבות אריג הוא דאתי לרבנן, דבשלמא לתנא דבי ר"י דס"ל דשלש ע"ש בנגעים ילפינן מרבוי דוהבגד, א"כ צ"ל דשלש ע"ש לאו בכלל בגד סתם הוא, לכן שפיר י"ל או בגד לרבות שלש ע"ש הוא דאתי, אבל לרבנן דס"ל דילפינן שלש ע"ש מסתם בגד דקרא, ע"כ או בגד לרבות אריג הוא דאתי, נמצא מ"ש בפ' במה אשה או לרבות אריג, וכן הא דת"כ והבגד לרבות אריג, אתיא לרבנן דפליגי אתנא דבי ר"י, והשתא א"ש דלא אמר אביי לקמן דאו לרבות אריג הוא דאתי לתנא דבי ר"י, דע"כ לתנא דבי ר"י לית ליה האי סברא דאריג מטמא, דאל"כ קשה ל"ל תרי מיעוטי בחדא הוי סגי, דאין לומר דסד"א דוהבגד לרבות שלשה על שלשה דשאר בגדים הוא דאתי, ושלש על שלש בצמר ופשתים יליף בק"ו מש"ו. דהא שלש על שלש ליכא למילף בק"ו משתי וערב, די"ל שאני שתי וערב דראוי לעשות ממנו ארוג כדפי', אלא ודאי ע"כ לתנא דבי ר"י אריג לית ליה, ואריג ושאינו אריג שווי' לדידיה.
וליכא לאקשויי אהא שכתבתי דלרבנן אי הוי כתיב חד מיעוטא הוי מוקמינן ליה לשלש על שלש, אבל שלשה ע"ש ילפינן בק"ו משתי וערב, הא י"ל בגדים צבועים ושל נכרים יוכיחו, דמטמאים בשרצים ואין מטמאים בנגעים כמ"ש התוספות (בד"ה שכן מטמא), די"ל דלק"מ דאי לא כתב רק חד זימנא בגד צמר ופשתים, סד"א דכל הפרשה לא איירי אלא בבגד שלש ע"ש, ובי' מיעטה התורה בגדים צבועים ושל נכרים, אבל בשלשה ע"ש לא איירי כלל, דילפינן לה בק"ו משרצים דמטמא בצבועים ושל נכרים, דהשתא שתי וערב דאין מטמא בשרצים אפילו לבנים ושל ישראל אפ"ה מטמא בנגעים, ק"ו שלשה על שלשה דשאר בגדים וצביעי' ושל נכרים דמטמאין בשרצים, אינו דין שיטמאו בנגעים, אבל השתא דכתיב עוד מיעוט לשלשה ע"ש דשאר בגדים בנגעים, תו ליכא למילף צבועים ושל נכרים בק"ו משתי וערב, די"ל שלשה ע"ש דשאר בגדים יוכיחו דאין מטמאין בנגעים אף דמטמאין בשרצים, הרי מבואר דלרבנן סתם בגד היינו שלש ע"ש וכדפי',
סוף דבר לרשב"א ולתנא דבי ר"י דילפי במה מצינו מנגעים, דכל הבגדים שבתורה הוא צמר ופשתים, א"כ קשה בשתי וערב למה כתב רחמנא צמר ופשתים, ועכצ"ל דבשאר בגדים מטמא בגד שלם, אבל לרבנן לא ס"ל דליטמא בשאר בגדים אפילו בגד שלם, ע"כ קשיא להו צמר ופשתים דשתי וערב ל"ל, ע"כ מזה הוכיחו רבנן דלא ילפינן לכל הבגדים שבתורה שהם צמר ופשתים כדפיר', ולדידהו והבגד וכן או בגד לרבות אריג הוא דאתי. זה ברור כשמש בצהרים בהסוגיא. דמתורץ בזה כל הקושיות שהקשו התוספות בכל הסוגיא ודוק:
שם בד"ה שכן מטמא כו', בגד נכרי כו', עיין בתוי"ט פי"א שנדחק בזה, ולי נראה דבגד נכרים ילפינן להו מדכתיב כי יהיה בו נגע דאתי למעוטי נגע בגדים שקודם הדיבור וכן מבואר בת"כ גבי נגעי אדם עיי"ש, וע"כ ק"ו בגד נכרים שחין מטמא כמבואר בתוס' נזיר דף נ"ד ע"א עיי"ש:
בא"ד תימא לר"י כו' עכ"ל, ולענ"ד אין כאן מקום קושיא לפי מה דקיימא לן אפילו תינוק בן יומו מטמא בזיבה כמבואר במסכת נדה דף ל"ב ע"ב, ובודאי חתימת פי האמה דקטן בן יומו הוא פחות מכעדשה, לכן ל"מ למפרך דשרץ חמיר, דאדרבה ולפעמים זב חמיר בתינוק בן יומו, אבל בעל קרי קיימא לן פ' בנות כותים (שם) דאין מטמא עד שיהא בן ט' שנים חתימת פי אמתו הוא גדול מכגריס, ועכ"פ גדול בן מ' שנה פשיטא דחתימת פי אמתו גדול מכגריס, ע"כ שפיר משני הש"ס דזה לאו חומרא הוא בבעל קרי יותר ממצורע, דלפעמים בעל קרי קיל טפי, והיינו בגדול הרבה, לכן ליכא חומר בזה מבזה, וזה ברור ופשוט (וכן מבואר במשנה דפ"ו דנגעים דשיעור גריס ט' עדשים), ותמיהת התוס' צ"ע דאין כאן קושיא כלל וצ"ע, כל מ"ש בסוגיא זו ברור. וה' יראנו נפלאות בתורתו: