אור ברסלב

אבן העוזר על פסחים· רבי בנימין עוזר הכהן

דף צג.

דף צב:

בד"ה ר"ע סבר כו' תימא מנא ליה עכ"ל. ולפע"ד י"ל דרב נחמן מסתמא ס"ל כהלכתא. דקיל"ן כעולא דאמר לקמן דרך רחוקה כל שאין יכול לכנוס בשעת שחיטה. ולפ"ז א"ש הא דאמר ר"ע לטעמי'. פי' ר"ע דמקיש טמא ודרך רחוקה להדדי. וע"כ יליף טמא מדרך רחוקה מה דרך רחוקה אפי' אם יכול לכנוס בשעת אכילה. כיון דבשעת שחיטה לא חזי נדחה. אף טמא כל שאין ראוי בשעת שחיטה וזריקה אפי' יכול לאכול פסח אין זורקין עליו. ואתי שפיר לשון ר"ע לטעמי' דאמר הש"ס. אבל לעיל דף צ' דאמר שם סבר לה כר' יצחק כו'. קאי על דברי ר' יהודה דהוא מרא דשמעתתא שם. ור' יהודה הא סבר לקמן דרך רחוקה כל שאין יכול לכנוס בשעת אכילה. לכן צריך ללמוד מדכתיב ביום ההוא וזה ברור:

שם בד"ה דאי בעי. וד"ה אלא למה נאמר וד"ה לא קשי' כו' לענ"ד נראה לתרץ קושיות התוס' שבשלשה דיבורים אלו. ויתורץ (בזה תמיהת רש"י דהקשה לרב ששת ממתני'. גם הא דלא פריך אמתני' למה נאמר הא איצטריך דאי בעי כו' והוא דבמתני' י"ל דס"ל שוחטין וזורקין על טמא שרץ. וקרא בטמא מת בששי איירי דפשיטא דלא שבקינן ליה. אבל ברייתא דאתיא כר' יוסי ור' יוסי הא ס"ל אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ. פריך שפיר הא איצטריך דאי בעי כו':

ומה שתמהו התוס' דע"כ ס"ל לברייתא שוחטין וזורקין כו' דהא ס"ל כמ"ד הורצה. י"ל דהא דאמר לעיל מ"ד אין שוחטין ע"כ ס"ל לא הורצה. היינו אליבא דר"ע דמקיש דרך רחוקה לטמא. לכן למ"ד אין שוחטין כו' שניהם דומין זה לזה וכ"כ התוס' לעיל. אבל ברייתא דאתיא כר' יוסי. ור' יוסי הא סבר לקמן במשנתינו דמאסקופת העזרה ולחוץ הוי דרך רחוקה. ואמר לפיכך נקוד על ה' כו'. וא"כ ע"כ לא מקיש ד"ר לטמא. דכיון דדרך רחוקה יכיל לכנוס בשעת שחיטה אינו דומה כלל לטמא. וע"כ לר' יוסי אפילו אי אין שוחטין וזורקין אפ"ה שפיר ס"ל דהורצה. והשתא מה שהקשו התוס' לרב יהודה לק"מ. דרב יהודה קאי אליבא דר"ע ור' יוסי ס"ל דלא כר"ע: וזה נלע"ד ברור: עיין בתוספתא פ"ח:

תוכן העניינים

אבן העוזר על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה