אור ברסלב

אבן העוזר על עירובין· רבי בנימין עוזר הכהן

דף עד:

דף עד.

בד"ה מבוי שצדו א' גוי כו' והא דנקט דרך חלונות כו' עכ"ל, לענ"ד נראה לתרץ ברווחא הא דנקט דרך חלונות, וכן הא דנקט דרך פתחים דמשמע דפתוח לבית ולא נקט דרך פתח דליהוי משמע שפתוח לחצר, ויתיישב נמי מה שהקשו התוס' בד"ה ה"א טעמא דרב כו' ושם נדחקו התוס' דלא איירי בחצר א' של ישראל כמו דאיירי לפי האמת אלא בחצירות הרבה עיי"ש, וזה דוחק, ע"כ נלע"ד לתרץ כל זה דהא ודאי י"ל דרב איירי שפתוח חצר אחר לבית זה דרך חלונות כמו די"ל שפתוח בית אחר לבית זה, ע"כ א"ש הא דאמר לקמן ה"א טעמא דרב כו', ואשמעינן דאין מערבין דרך חלונות כו', ואיירי שחצר אחר פתוח אל בית זה, ואשמעינן דלא מקרי שני חצירות פתוחות למבוי, והשתא מתורץ הא דנקט לפי אמת דרך חלונות, וזה ע"פ מה שכתבו התוס' לקמן בשטת ר"י, דעוד י"ל אם היו פתוחין בתים זה לזה דרך פתחים ועירבו חשיבי פתוחין לחצר, אבל דרך חלונות לא חשיבי פתוחין לכאן עיי"ש, וע"כ א"ש הא דנקט רב דרך חלונות, דרב בעי לאשמעינן דדירת גוי שמה דירה, דאל"כ קשה אפי' אי יערבו יחד הא אין ב' חצירות פתוחין להמבוי, ע"כ אי הוי נקט רב דרך פתחים, סד א דמיירי בחצר אחר כפתוח לבית זה ולכן חשיב ב' חצירות פתוחות למבוי כיון דדרך פתחים הוא, ולעולם דירת גוי לא שמה דירה, לכן נקט דרך חלונות דלא חשיבא כפתוח למבוי זה כמ"ש ר"י לקמן ועל כרחך דירת גוי שמה דירה, והשתא א"ש דנקט להתירו דרך פתחים לומר דוקא בפתוח לבית זה, משום דרב איירי נמי בפתוח חצר אחר לביתו של זה, ע"כ אי הוי פתוח חצר אחר לחצירו של זה יכולין באמת לערב יחד, דזיל בתר טעמא אסור לערב יחד, משום דהשתא שישתמשו לכאן לא יירא היחיד מן הגוי ויגרמו לעשות יחיד במקום גוי, דהרי אפי' אם לא יערבו לכאן מחצר האחר וגם בחצר האחר גופא לא יערבו בתוכה, אפ"ה רשאין לטלטל מחצר האחר כלים ששבתו בחצר האחר אל חצר זה ולמבוי כדלקמן דף צ"א, וא"כ בלא"ה לא יירא היחיד מן הגוי כיון שבני חצר האחר ישתמשו בכאן במבוי זה עם הכלים אשר שבתו בחצירן, אבל בפתוח חצר האחר לביתו של זה דקייל"ן לקמן דף צ"ב אפי' כלים ששבתו בחצר אסור להוציא לבית חצר אחר בלא עירוב, וע"כ אם לא יערבו לכאן אסור להשתמש כלל בחצר זה ולמבוי ויירא יחיד מהגוי לכן אסור לערב יחד במקום גוי) לכן א"ש דנקט להתירו דרך פתחים. לומר דאיירי דוקא בפתוח לביתו של זה משום דרב איירי גם בחצר אחר הפתוח לביתו של זה, ואשמעינן דוקא לבית זה אבל לחצר זה לא וכדפירשתי, זה נ"ל ברור:

וזה שכתבתי הוא לשטת רש"י והתוס', אך באמת פירושן הוא דחוק, חדא למה אמר שצדו א' גוי כו', הל"ל חצר א' ישראל וחצר א' גוי, תו לשון דלהתירו דרך פתחים למבוי הוא למותר ואין בו צורך כלל, ותו מבוי שצדו כו' אין מערבין אותו להתירו משמע אמבוי דרישא קאי, ולא הזכיר הש"ס כלל שיש בית אחר פתוח לבית זה כפי' רש"י. גם לשון אסור לעשות יחיד במקום גוי לא משמע כפירש"י, גם למה נקט דרך חלונות ולא דרך פתחים, תו דנקט דרך פתחים הל"ל דרך פתח, ע"כ הפי' ברור הנלע"ד הוא כמו שאפרש ושוב מצאתיו ברמב"ם שהוא פי' כן, וזהו מבוי שצדו פי' כל החצירות שמצדו א' הן של גוי וחצירות מצדו השנית הן של ישראל אין מערבין החצירות ישראל דרך חלונות שביניהם כדי שיהיה כולן כחצר א' להתירו להשתמש דרך הפתחים למבוי להיות יחיד במקום גוי, והיינו לפי מה דקייל"ן כדר"א ב"י דגוי אין אוסר עד שיהא ב' ישראלים אוסרין זע"ז, ואמרינן ריש פרקין אין עירוב מועיל במקום גוי, הרי דעיקר תקנת חז"ל היתה דהגוי מבטל העירוב, ע"כ איתא ר"ס שפ"ב דאב ובנו בחצר א' אין הגוי אוסר עליהם כיון שאין צריכין עירוב, הרי שבמקום שהגוי אין יכול לבטל העירוב אין יכול לאסור והוי כמו יחיד במקום גוי לכן בזה דקיי"ל סומכין על עירוב במקום שיתוף, ע"כ כיון דעירבו דרך חלונות ונעשו כולן א' ע"י עירוב שאז אין הגוי יכול לבטל עירובן אשר עירבו בחצירן דרך חלונות שביניהם ואין צריכין לשתף במבוי, ע"כ הוי כמו יחיד במקום גוי, אפ"ה אמר דאסור לעשות מן רבים יחיד במקום גוי, כיון דאם לא יערבו דרך חלונות צריכין לכתחילה לשתף במבוי, והא דנקט דרך חלונות, דרב לשטתו דס"ל לעיל חצירות הפתוחות זו לזו דרך פתחים כולם כחצר א' הן ולא ניתר המבוי בלחי, אבל דרך חלונות הוי שפיר ב' חצירות פתוחין למבוי כמ"ש התוס' לעיל בהיפוך הדף, וקאמר ה"א טעמא דרב כו', פי' סד"א אפי' פתוחין זה לזה דרך חלונות נמי מקרי חצר א', תרתי למה לי פי' למה אמר רב דין זה בגוי, ה"ל לאשמעינן דין זה במבוי ישראלים לבד דדרך חלונות הוי חצר א', ע"כ משני ה"א דירת גוי כו', וזה דלא כמו שנדחק ג"ס ת"ת להרמב"ם עיי"ש, והשתא לפי' הרמב"ם למסקנא נמי דירת גוי לא שמה דירה דאל"כ למה נקט דרך חלונות, וראיה ברורה לפירוש זה מן הירושלמי בפירקן, וז"ל מבוי שצדו א' גוי וצדו א' ישראל, רב הונא אמר רב עירבו דרך פתחים הגוי אוסר עליהם ור' יוחנן אמר אפילו עירבו דרך חלונות אין הגוי אוסר עליהם עכ"ל, ונ"ל דר"י לשטתו דלעיל דף ע"ב (ע"א) דפסק כרבנן דסומכין על עירוב במקום שיתוף וא"כ אין צריכין לשתף במבוי והגוי אין יכול לבטל עירובן שבחצר, לכן אין הגוי אוסר עליהם דאפי' עירבו דרך חלונות אין צריכין שיתוף כ"ש דרך פתחים נעשו כחצר א' ורב הונא בשם רב ס"ל כר"ג אמר רב דלעיל שם דפסק הלכה כר"מ דאפי' בפת אין סומכין על עירוב במקום שיתוף, וצריכין שיתוף במבוי לכן גוי אוסר עליהם, אבל רב יהודה אמר רב בש"ס שלנו הוא לשטתו, דר"י אמר בשם רב לעיל דף ע"א (ע"ב) דהלכה כר"מ דוקא ביין, אבל בפת כ"ע ל"פ דסומכין, וע"כ לכ"ע סומכין על עירוב במקום שיתוף דהא סתם עירוב הוא בפת וא"כ מן הדין כוין כיחיד במקום גוי, אלא חכמים אסרו לעשות יחיד במקום גוי כיון דלכתחלה בעינן לשיתוף במבוי וזה ראיה ברורה למ"ש לעיל דף ע"א לפרש גירסת ר"ח ז"ל (שם בתוספות ד"ה דלא עבדינן כו') דלפירושו ס"ל לרב יהודה שם סומכין על סתם עירוב בפת במקום שיתוף, וברור הוא דרש"י וכל הפוסקים הוי מפרשים פי' זה דהרמב"ם, אך הם לשטתן דלא גרסי שם גירסת ר"ח ז"ל, ע"כ מפרשים פירש"י דלשם, דר"י ס"ל נמי דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף, וא"כ כיון דצריכין לשיתוף במבוי פשיטא דגוי אוסר עליהם ע"כ אין מקים לפי' זה, אבל הרמב"ם דידע מגירסת ר"ח וכפי שפרשתי שם א"ש הן ש"ס דילן והן ירושלמי,

ועתה לפי' הרמב"ם נתברר מה שמהרי"ק נסתפק הביאו ב"י בסי' שצ"א בחצר ישראל אי חשוב במבוי כמו יחיד במקום גוי אם לסמוך בזה על הרא"ש והטור, וכאן נתברר מן הסוגיא לפי' הרמב"ם דאי לאו דאסרו לעשות יחיד במקום גוי הוין כל החצירות כחד חצר והוין יחיד במקום גוי, וכן מבואר בירושלמי להדיא דר' יוחנן ס"ל דאין הגוי אוסר המבוי עליהם, ועכצ"ל משום דע"י עירובן הוי כולם יחיד במקום הגוי. וע"כ לא פליג רב על ר' יוחנן, אלא דרב לשטתו דפסק גם בפת אין סומכין על עירוב במקום שיתוף כדפי', ומכאן נמי ראיה ברורה למ"ש הרא"ש וש"ע ר"ס שפ"ב ס"ג דחצר ישראל וחצר גוי הפתוחים זה לזה אין אוסרים לטלטל מזה לזה, והטעם כדפי' דכל שאין הגוי מבטל העירוב ישראל נעשה יחיד במקום גוי כל זה נ"ל ברור בעיני:

תוכן העניינים

אבן העוזר על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה