אור ברסלב

אבן העוזר על עירובין· רבי בנימין עוזר הכהן

דף מה:

דף מג.

תוס' בד"ה לקנו שביתה כו' ולכך כשבאו בתוך י' עכ"ל, הקשה רש"ל מ"ש מגשמים היורדין ביו"ט. ומהרש"א הקשה מ"ש בישן בדרך דלרבנן אין לו אלא ד"א, ומ"ש מהרש"א דבע"ש קנו שביתה בעיר לא משמע כן מלשון התוס' שכתבו ולא קנו שביתה בשום מקום, ותו דהא רי"ו בשם הרשב"א. וכן הריטב"א (הובא בב"י סי' ת"ד) כתבו מי שבא בספינה והגיע לנמל בשבת אם משנכנס שבת עד שהגיע לנמל לעולם היתה למעלה מי' כו'. הרי מבואר דאם הספינה הלכה במקום א' באמצע המים בשבת למטה מי' קנה שם שביתה אף שלא כיון בע"ש לשבות שם. ותו דאפי' אמר בפירוש לקנות שם שביתה. נמי לא מהני דהא קים לן סי' ת"ט (סי"א) דבעינן שיהא המקים מסויים שיהא מכיר אילן או גדר, ובעינן נמי שיכול להגיע שם מבע"י וכ"ז מבואר שם בש"ס ופוסקים, ע"כ נ"ל דמעיקרא לק"מ דבישן בדרך כיון דבה"ש לא קנה כ"א ד' אמות ואז חפציו כרגליו. וכיון דכבר קנה שביתתו בה"ש רק ד"א נשאר בחומרא זו כל השבת, דומה למה שאמרו במוקצה כיון דאתקצאי לבה"ש כו'. אבל בהא דהיה למעלה מי' אז שרי לילך בכ"מ שירצה דהא לא קנה שביתה בשום מקום, ע"כ כשיגיע למטה מי' קנה שביתה בשבת שם להחמיר עליו שלא לילך בכ"מ שירצה אלא שני אלפים משביתתו לכל רוח, וגבי גשמים שירדו ביו"ט היינו טעמא דהא חזינן דחפצי הפקר קונין שביתה במקומן, ואם הי' להם בעלים נתבטלו שביתת מקומן ונגררו לשביתת בעלים, וע"כ בחפצי הפקר כשיגיעו ביו"ט לרשות בעלים היה בדין לבטל שביתת מקומן ולגוררן לשביתת בעלים, אך מנו דבבין השמשות נקנה כבר מקים שביתתן נקנה לכולי יומא והיינו אם קנו שביתה בה"ש אבל גשמים שירדו ביו"ט דלא קנו בה"ש שביתה. ע"כ אף שיורדין ביו"ט כשיגיעו לרשות בעלים נתבטל שביתת מקומן ונגררו אחר שביתת בעלים. דומה למה שאמרו אין מוקצה לחצי שבת:

תוכן העניינים

אבן העוזר על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה