אור ברסלב

אבן העוזר על עירובין· רבי בנימין עוזר הכהן

דף לו:

דף לו.

תוס' בד"ה דאי ס"ד כו' לשטת רש"י דשבת שהבא' בסמו' ל"ק מידי

בד"ה לא ס"ד כו' ומתני' דמי שאחזו כו' עכ"ל, מיהו י"ל ממתני' ה"א מספקא ליה אי יש ברירה או אין ברירה. כדאיתא פ' יש בכור והביאו התוס' בסמוך, (דף ל"ד ע"א בד"ה דברי כו') וע"כ מחמיר בעירוב ר' יהודה. דלשטתו אזיל דס"ל לעיל בספק עירוב ה"ז ח"ג, אך מברייתא מבואר דס"ל וודאי י"ב.

בא"ד דקאמר ר' יהודא כו' עכ"ל. זה הלשון אינו במשנה דשקלים רק ברייתא הובא בירושלמי דשקלים פ"ו הל"ח, אך במתניתין איתא (שם משנה ה') על י"ג שופרות אר"י כולן עולות וחכ"א א' חטאת וא' עולה, מבואר דלר"י לא היה קיני חובה דאין ברירה וכ"כ רש"ל:

בא"ד ומיהו קשה דבסוף ביצה כו' עכ"ל, הקשו התוס' בסוגיא זו טובי, חדא זה שהקשו מסוף ביצה, תו הקשו בסמוך דף ל"ז בד"ה דברי ר"מ כו' מהא דפריך במרובה דר"י אדר"י,

תו הקשו (שם) בד"ה ר"י ור"ש כו', תו הקשה שר מקוצי (שם בד"ה אוסרין כו') מפ"ק דחולין. תו הקשו התוס' פ"ק דחולין (דף י"ד ע"ב בד"ה התם כו') דשם קאי הסוגיא לרב וקאמר דטעמא בהלוקח יין משום בקיעת הנוד, הוא להיפך מהסוגיא דכאן אליבא דרב, ונלע"ד לתרץ כל זה דסתמא דש"ס ס"ל כאן לרב דדוחה למתניתין מדתני איו ומברייתא דהלוקח יין, והיינו לשטת רב דס"ל פ' הגוזל דף צ"ז (ע"ב) דדחינן חד מתני' מקמי שני ברייתות, לכן אין צריך רב לדחוק כמו ר' יוחנן בשכבר בא חכם, אלא די"ל חילוק בין תולה בדעת אחרים לתולה בדעת עצמו, ומתני' דשקלים דלית ליה לר"י ברירה בתולה בדעת אחרים. היינו משום דאין מתנה ומברר דבריו, ויש הוכחה לחילוק זה, דאל"כ תקשה דר"מ דהלוקח יין אדר"מ דפ' יש בכור, וסובר רב דטעמא דר"י לאו משום בקיעת הנוד הוא, ומסתבר ליה כן מדקדוק לשון הברייתא דא"ל אי אתה מודה שמא יבקע הנוד כו' וא"ל לכשיבקע, דלמה הוצרכו לומר כן הא עיקר פלוגתייהו הוא בהכי, ותו דא"ל אי אתה מודה, דלשון זה לא שייך אלא אי הוי פליג עליה בחדא ובזה מודה להו, אבל כאן במאי יפליג ר"מ, אלא ע"כ בברירה פליגי וא"ל נהי דפליגת בפירות ודגן אבל אי אתה מודה ביין שמא יבקע הנוד כו', אבל ר' יוחנן דס"ל דחינן כמה ברייתות בשביל חדא מתניתין כדסבר הש"ס פ' הגוזל הנ"ל, וע"כ קשיא לר' יוחנן למה דחי איו מתניתין ותנא לברייתא, ועכצ"ל משום מתני' דשקלים וברייתא שם כמ"ש לעיל, דמבואר שם דלית ליה ברירה לר"י, ובספק אזלינן בדר"י לחומרא דהכי ס"ל במשנתינו לר"י דספק עירוב הרי זה חמר גמל, ומדדחי איו למשנתינו ממתניתין דשקלים, ש"מ דאפילו תולה בדעת אחרים נמי לית ליה ברירה, ועכ"צ ר' יוחנן לשנויי שכבר בא חכם, וגם מדדחה איו למתניתין ממתניתין דשקלים ולא מחלק בין היכא דמתנה ומברר דבריו אי לא. ש"מ דלית ליה חילוק זה, וא"כ קשיא דר"מ אדר"מ דפ' יש בכור דמספקא ליה לר"מ שם. ועכצ"ל דהא דהלוקח יין בתרומה בזמן הזה איירי, וא"כ טעמא דחכמים החולקים על ר"מ משום בקיעת הנוד הוא, ויש לזה שני הוכחות חדא כיון דאיירי בתרומה בזמן הזה וס"ל לר"ש דאין ברירה. וקשה דהא ר"ש ס"ל בברייתא לקמן דבעירוב יש ברירה, אע"כ טעמא דר"ש משום בקיעת הנוד הוא ותו כיון דבתרומה בזמן הזה דמדרבנן פליגי, א"כ למה פליגי ביין ולא פליגי כ"א בזמן הזה, ה"ל לאיפלוגי בפירות דלעולם הוא מדרבנן, אע"כ טעמייהו משום בקיעת הנוד הוא דלא שייך אלא ביין, אבל לרב די"ל דבתרומה דאורייתא פליגי לק"מ דר"ש אדר"ש, דשאני עירוב דמדרבנן הוא ע"כ ניחא לן לומר דפליגי בברירה מדקדוק לשון הברייתא כדפי', כך ס"ל לסתמא דהש"ס לרב כאן, אבל פ"ק דחולין לאו סתמא דש"ס הוא אלא ר' אבא ואביי הן, וס"ל דאין חילוק בין תולה בדעת אחרים לתולה בדעת עצמו. כי היכי דס"ל לרבותיהן ר' הושעיא ורב יהודה פרק כל הגט לכן צ"ל אליבא דרב כמו לר' יוחנן דטעמייהו משום בקיעת הנוד הוא, ואפ"ה איתא לדאיו ממתניתין דשקלים ומברייתא. לברייתא דאיו, וא"ש במרובה דפריך דר' יוחנן אדר"י, דהוא ע"כ אין מחלק בין היכא דמתנה ומברר דבריו אי לא.

תוכן העניינים

אבן העוזר על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה