אבן העוזר על עירובין· רבי בנימין עוזר הכהן
דף יד.
גמרא פשיטא כו' הרא"ש הוכיח מכאן בשם הר"פ דסיפא דעקומה ועגולה כו' אתיא לכ"ע עיי"ש וע"כ פסק כן הב"י וש"ע סי' שס"ג (סי"ט) עקומה רואין אותם כאלו היא פשיטה ועגולה כאלו היא מרובעת.
וקשה לי דלדבריהם עדיין קשה למה פריך בעגולה גולה הא תו ל"ל ולא פריך פשיטא. ונפלאתי על הגאונים הנ"ל דאישאמיט להו הירושלמי שעל משנתינו, וז"ל שם אבבא דעקומה פליגי אמוראי מר סבר ר' יהודה היא ומ"ס ד"ה היא והוא שאלו יגוד העקמימות לא יהי' בין זה לזה ג', ואבבא דעגולה אמר דר"י היא ואין שם חולק ע"ז עיי"ש, הרי דסיפא דעגולה ר"י היא, אבל לרבנן פסולה, ובעקומה למ"ד דמוקי לה נמי כרבנן ע"כ מיירי מתני' כל שאלו יחתך ממנו העקמימות אין ביניהן ג' לכן כשירה, הא לאו הכי פסולה, הרי מבואר להדיא דלאו כהגאונים הנ"ל, ואין לומר דהש"ס שלנו חולק על הירושלמי בזה, דא"כ קשה איך פריך הש"ס פשיטא, כיון שראה הש"ס שלנו תלמוד ירושלמי הנ"ל החולק ע"ז ע"כ לאו פשיטא הוא, ע"כ נלע"ד ברור דאדרבה מהש"ס שלנו מוכח ומבורר כמו שמבואר בירושלמי, דלדבריהם קשה הא דפריך בעגולה הא תו ל"ל ולא פריך פשיטא, אלא ע"כ דס"ל להש"ס שלנו ג"כ דהא דעקומה ד"ה היא, ואיירי באין ג' בין זה לזה אף אלו יחתך העקמימות כדמוקי לה בירושלמי, לכן פריך פשיטא דלא יהא שניטל כבר העקמימות שבאמצע הקורה ונחסר חתיכה א' באמצע הקורה פחות מג"ט פשיטא דאמרינן לבוד ומאי קמל"ן בעקומה, ומשני שיצא חוץ למבוי, ופריך הא נמי פשיטא, ומשני מ"ד כו', ור' זירא אתיא ככ"ע. דכ"ע ס"ל דאם אין ג' בין זה לזה אמרינן לבוד, אבל בעגולה דר' יהודה היא פריך הא תו ל"ל הא כבר אשמעינן לה ר"י לעיל, ולפ"ז מראייתם מבואר דלא כדבריהם, והש"ס מדוקדק כדברי הירושלמי, וכן ס"ל לרש"י לדינא דסיפא ר"י היא, וכן משמע בתוס' ד"ה אתניי' כו', וכ"כ מהרר"י, ולפ"ז כ"ש ב' קורות המתאימות ואין בין זה לזה ג' דפסולה, ויש לתמוה על הש"ע שלא הביא דעת רש"י והתוס' ומהרר"י, אך הב"י כתב דהרא"ש הביא ראיה לדבריו מהש"ס, והנך רואה דאדרבה מראייתם מבואר להיפך וכדאי' בירו' וזה ברור.
שם דף ט"ו לא ס"ד דההיא ברקא כו' עכ"ל, ואפילו הכי לא תקשה לרבא, די"ל דרבא לשיטתו דלעיל דף ג' ע"א דס"ל קורה משום מחיצה הוא א"כ כ"ש לחי, אבל האמוראים חולקים שם עליו, ומסקינן שם דקורה משום היכרא לכן ס"ל לרבא דה"ה לחי, ולפ"ז לתירוץ זה דרב ס"ל שם תנאי היא, ה"ה בלחי קמיפלגי לרבא, ומיהו ברש"י משמע דלרבא נשארה הקושיא
שם דף ט"ז ע"ב דרש ר"נ כו' ב' נותנין להם ב"ס כו' עכ"ל, ופי' הש"ג וב"ח ומ"א וט"ז בסי' ש"מ (ס"א) דאין נותנין לב' כ"א ב"ס לשניהם. ואני תמה עליהם דהא מבואר פ' כל הגגות דף צ"ג (ע"א), ונתבאר סי' ש"ס ס"ג דבג' קרפיפות והחיצונים פרוצים לאמצעי, והאמצעי מגופף נותנים להם בית שש לכ"א ב"ס, וקשה דלפי דבריהם ליתסרו החיצונים, דהא כ"א מהחיצונים נפרץ במילואו להאמצעי, ואויר האמצעי מייתרו דהוי כל חיצון עם האמצעי ד' סאין ונאסר מידי דהוה אקרפוף ב"ס שנפרץ במילואו לחצר וחצר יש לו גיפופין, דכתבו התוס' פ' עושין פסין דף ו"ה ד"ה וכי אויר המותר כו', דהחצר מייתרו לקרפוף להיות יותר מב"ס דהוי כרמלית גמור, ורשאין לטלטל מתוכו לכרמלית גמור ב' אמות בזה וב' אמות בזה עיי"ש, אלא ודאי נ"ל ברור דלשנים נותנים בית שש לכ"א ב"ס, ומה שהביא הט"ז ראיה מדברי ר' יוסי בר"י אינו ראיה כלל, דודאי ר"י בר' יהודה דס"ל בג' נעשו שיירא ונותנין להם בית שש, ע"כ בשנים אין נותנין לשניהם כ"א ב"ס, דאי נותנין לשניהם בית ד' סאין, א"כ מאי רבותא דג' דנותנין להם בית שש, אע"כ דמשום דס"ל דלב' אין נותנין לשניהם כ"א ב"ס, ע"כ כוי שפיר רבותא דלג' נותנין לכ"א ב"ס, אבל לר' יהודה דס"ל דלג' נותנין להם כל צורכן, מסתבר דלשנים נותנים לכ"א ב"ס דהיינו ד"ס, ותדע דאל"כ מנא ליה להש"ס דמוקי לר' יהודה דמתני' דלג' נותנין להם כל צורכן אימא ר' יהודה ס"ל כבריה ר' יוסי דלג' נותנין להם בית שש. אלא ודאי ס"ל להש"ס דמדאמר ר' יהודה לא התירו ליחיד כו', משמע הא לשנים נותנין להם ד"ס וא"כ לג' נותנין להם כל צורכן לר' יהודה
והשתא א"ש הא דר"נ שינה מלשון ר' יוסי בר"י דר"י בר' יהודה אמר לשניהם נותנין לו ב"ס, ואלו ר"נ דריש לב' נותנין להם ב"ס, אע"כ ר"י בר"י ס"ל דלשנים נותנין לו לא' ב"ס ואין מוסיפין בשביל השני כלום. אבל ר"נ אמר לשנים נותנין להם לכל א' מהם ב"ס, והיינו משום דקייל"ן ביחיד דלא כרבנן אלא כר' יוסי דאבוהו קאי בשיטתיה, ע"כ בשנים דר"י ס"ל לכ"א נותנין ב"ס כדפרי', דדוקא ליחיד אר"י לא התירו יותר מב"ס. קייל"ן בזה כר' יהודה דס"ל בזה כמו החכמים וכן מוכח מלשון רש"י דביחיד דוקא קייל"ן כר"י בר"י, ובסמוך אביא ראיה ברורה לזה עיי"ש.