אבן העוזר על ביצה· רבי בנימין עוזר הכהן
דף ח:
והא מדקתני סיפא כו' מכלל דרישא בדאית ליה כו' יש לתמוה דמסיפא לחוד ה"מ למפרך. וע"כ מחק מהר"ם הספרים ע"ש. ולעד"נ דה"פ. דמסיפא לחוד לא ה"מ למפרך. דה"מ לאוקמי בדאית ליה עפר מוקצה עסקינן. דגבי וודאי מכסין בו כמ"ש התוס' בשם הירושלמי. אבל ספק אין מכסין בו כדפי' לעיל. ע"כ פריך מכלל דרישא בדאית ליה עסקינן. ר"ל בשלמא בלא הך סיפא שפיר מתרץ לעיל דאיירי בדלית לי'. ודקשיא מאי איריא ספק אפי' וודאי נמי. י"ל דסד"א משום שמחת י"ט לשחטי' ולא לכסיי'. אבל השתא דסיפא ע"כ בדאית ליה מוקצה מיירי. תו ליכא לשנויי דרישא איירי גם בלית לי' מידי לכסות ביה דלא אמרי' לשחטיה ולא לכסיי'. וסיפא איירי גם באית לי' עפר מוקצה דאין מכסין בו. דא"כ קשה הך סיפא למה לי לאשמעינן דאין מכסין כוי במוקצה הא מרישא שמעינן לה. דאי ס"ד דמכסין כוי בעפר מוקצה. א"כ הדרה קושיא לדוכתא ברישא מאי איריא ספק אפי' וודאי נמי. דהשתא אין לומר דסד"א משום שמחת י"ט לשחטי' ולא לכסיי'. איך אפשר לומר כן הא יש ללמוד בק"ו דספק מצות כיסוי אלים לדחות שמחת י"ט דהשתא איסור מוקצה דוחה שמחת י"ט לפי מאי דקיל"ן דאפר כירה שהוסק בי"ט אין שוחטין בי"ט לכסות בו. הרי מוקצה דוחה שמחת י"ט. ספק כיסוי דחמיר ממוקצה לפי ההוה אמינא זו דמכסין כוי באפר מוקצה. מכ"ש דדוחה לשמחת י"ט. ואיך סד"א דמשום שמחת י"ט לשחטי' ולא לכסוי'. אלא מדאיצטרך למיתני רישא. ע"כ דאין מכסין כוי במוקצה דמוקצה חמיר מספק כיסוי וא"כ הך סיפא למה לי. אלא מדאיצטריך סיפא מכלל דרישא בדאית ליה עסקינן. וע"כ צ"ל כדפי' לעיל ודלא כרב יהודה ואז א"ש:
שם תוס' בד"ה סוף סוף י"ט כו' עכ"ל יש לתרץ דכאן דרוצה לתרץ דברי ר' יהודה מרא דשמעתתא דמכניס עפר מלא קופתו כו'. דלא תקשה לי' ממתני' דכוי. ור"י הרי סבר לעיל דהא דתנן ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה. והוא שיש לו דקר נעוץ מבע"י ע"ש. הרי דע"כ דסבר ר"י די"ט עשה ול"ת הוא לכן אין עשה דכיסוי דוחהו. ע"כ פריך סוף סוף י"ט לרב יהודה עשה ול"ת הוא. נמצא כיון דלר"י א"א לתרץ בהכי. א"כ תקשה ליה איך יתרץ למתניתין דכוי. לכן אליבא דרב יהודה הוצרך רבא לתרץ במ"א. זה נ"ל פשוט: