אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ה · הלכה ד

פרק ה

וכיצד מסדרין את הלחם ארבעה כהנים נכנסים שנים בידם שני סדרין ושנים בידם שני בזיכין. וארבעה מקדימים לפניהם שנים ליטול שני סדרים ושנים ליטול שני בזיכין שהיו שם על השולחן, הנכנסין עומדין בצפון ופניהם לדרום. והיוצאין עומדין בדרום ופניהם לצפון אלו מושכין ואלו מניחין וטפחו של זה בתוך טפחו של זה.
הנכנסין עומדים בצפון ופניהם לדרום. כתב הלח"מ כך הוא לשון המשנה והיינו כמ"ד שולחנות מזרח ומערב מונחים ורחבן צפון ודרום. וכן פירש"י שם וכן פסק רבינו בפ"ג מהל' בית הבחירה. וקשה דהא הוא פלוגתא דרבי ור"א בר"ש בפ' שתי הלחם דף צ"ח ואמרו שם דטעמא דרבי דגמר ממנורה ור"א סבר דמנורה גופא צפון ודרום מונחת ורבינו פסק בפ"ג מהל' בית הבחירה דצפון ודרום מונחת איך פסק דשולחן מזרח ומערב מונח הא טעמא דרבי דיליף ממנורה. וכיון דליתיה במנורה ליתיה בשולחן וצ"ע עכ"ל. והנה אפשר לומר דכיון דסתמא דמתני' בהלכה זו כן שהנכנסים עומדים בצפון פסק הרמב"ם כן אף דליכא טעמא דרבי וראיתי אח"כ שכן כתב החק נתן וכתב ואפשר מאיזה ילפותא גמר לה תנא.
והנה אפשר לומר עוד דאיכא תרי סתמי שהתוס' על פלוגתא דרבי וראבר"ש כתבו דמתני' דכל הכלים שהיו במקדש ארכן לארכו של בית הוא כרבי. איברא דלכאורה א"א לומר כן דהא בכל הכלים נכלל גם המנורה. ובמנורה הא אינו פוסק הרמב"ם כרבי אלא דצפון ודרום היתה. אבל אח"כ ראיתי שהכ"מ בפ"ג מהל' בית הבחירה הל' י"ב בזה שכתב הרמב"ם וכן נרות המנורה כנגד רוחב הבית בין הצפון ובין הדרום כתב וז"ל ואין להקשות דסתם מתני' דפ' שתי הלחם אתיא כרבי דקתני כל הכלים שבמקדש ארכן לארכו של בית. דההוא כללא לאו דוקא דהא ארון לכ"ע ארכו לרחבו של בית כמו שנתבאר. ואדרבא יש להוכיח דאתיא כראבר"ש. ותנא ושייר ארון ונרות דאי כרבי קשיא מאי שייר דהאי שייר עכ"ל. א"כ לפי ד' הכ"מ איכא תרי סתמי בדין שולחן שהוא ממזרח למערב, אמנם בברייתא שם דמייתי הגמ' על הך מתני' תניא כל הכלים שבמקדש ארכן לארכו של בית חוץ מארון א"כ הך ברייתא ודאי סברה כרבי גם במנורה, אבל על מתני' דברי הכ"מ נכונים דע"כ סברה כרבי רק בשולחן ולא במנורה ושפיר איכא תרי סתמי אח"כ ראיתי שהזבח תודה כתב דאיכא תרי סתמי אבל לא העיר מהא דמנורה ולא הביא ד' הכ"מ.
והנה בטעמא דמתני' דסתמה כרבי אף דלהלכה לא נוכל ללמוד ממנורה כתב הזבח תודה משום דלמ"ד צפון ודרום היו מונחים ע"כ יצאו השולחנות קצת לצד דרום אלא שכתבו רש"י ותוס' דכיון דלא הוי טפי מטפח לא חשיב, ולכן סברה מתני' דכיון דפשטיה דקרא דכתיב ואת השולחן תתן על צלע צפון משמע שיהיה כולו בצפון לכן קיי"ל דמזרח ומערב מונחים אף דלא נוכל ללמוד ממנורה, ונראה דטעם זה אינו מספיק דהא בעיקר אנו דנים על שולחן דמשה דמשמע דלהלכה מסדרים רק עליו את הלחם כדסבר ת"ק בברייתא במנחות דף צ"ט, וכן מוכח במתני' שם ע"ב וא"כ הא עלינו לדון על שולחן דמשה אם היה מזרח ומערב או צפון ודרום גם במשכן שבמדבר ושילה ונוב וגבעון וזה נראה פשוט דכשבנה שלמה הביהמ"ק והעמיד עשרה שולחנות לא שינה מקום הנחת שולחן דמשה מכפי שהיה מקודם, כיון דבודאי היה טעם איך להניח השולחן אם מזרח ומערב או צפון ודרום, וא"כ אין טעם לומר דבשביל שהיה חסרון מקום טפח להעשרה שולחנות, לכן קבעו מקום השולחן דמשה מזרח ומערב, ואפי' בקרש איתא בירושל' פי"ב דשבת הל' ג' דקרש שזכה להינתן בצפון ינתן בצפון בדרום ינתן בדרום וכ"ש הנחת החלות ודאי יותר מסתבר שלא ישנו את סדורם.
והנה אפשר לומר טעם פשוט במה דסברה מתני' דמזרח ומערב היה השולחן דמשה שעליו לחם הפנים. שאם היה עומד מצפון לדרום א"כ היו צריכים הנכנסים המביאים את הסדרים ואת הבזיכים לעמוד במערב ופניהם למזרח, והיוצאים שמוציאים את הסדרים והבזיכים לעמוד במזרח ופניהם למערב, וא"כ יעמדו המכניסים אחוריהם כנגד בית קדשי הקדשים וזה ודאי אינו דרך כבוד וא"כ מסתבר שהשולחן והלחם הפנים צריכים להיות ממזרח למערב, כדי שהנכנסים והיוצאים יעמדו צפון ודרום אלא דלפי"ז קשה דלמה אמר הגמ' טעם אחר על רבי דלמד ממנורה ובאמת לא מצינו במקום אחר דרבי סבר כן במנורה ואולי משום דסתם כן במתני' דתמיד.
והנה בעיקר פלוגתא דרבי וראבר"ש בברייתא לא הוזכר הנחת שולחן דמשה שעליו לחם הפנים. והיה אפשר לומר דבשולחן דמשה גם ראבר"ש מודה שהיה מונח מזרח ומערב משום הך טעמא שכתבנו ופליגי רק בסדר העשרה שולחנות דשלמה אלא דבהסוגיא שם פירש"י בדף צ"ט בד"ה אלא למ"ד מזרח ומערב וז"ל. ולמ"ד צפון ודרום ליכא למיפרך הכי דלדידיה הוי רוחבו ממזרח למערב וכו' ואמה רוחב דשולחן וכן משמע כל הסוגיא מקודם דשולחן דמשה היה מונח כמו השולחנות דשלמה. אבל יש לומר דכל זה מקודם בסוגיא אבל אח"כ דאמר מי סברת שולחן דמשה בהדייהו הוי יתיב לא דמידלו ליה וכו'. ולפי המסקנא אין הוכחה דשולחן דמשה היה מונח כסדר השולחנות דשלמה אלא דרש"י במתני' דדף צ"ט במה דתנן וארבעה כהנים נכנסים כתב להדיא וסתמא כמ"ד שולחנות מזרח ומערב מונחים אבל לדעת הרמב"ם נוכל לומר דלמסקנא לא תליא זה בזה.
איברא דאכתי קשה דאם נימא דשולחן דמשה היה מונח מזרח ומערב א"כ למה אמר הגמ' טעמא דרבי דיליף ממנורה. וקשה לומר דלמסקנא נדחה כל הסוגיא שם בטעמא דרבי וראב"ש ויש לומר דלפי"מ שכתבנו דבשולחן דמשה מודה נמי ראבר"ש וכסתמא דמתני' דדף צ"ט דהנכנסים עומדים בצפון ופניהם לדרום. לכן לא אמר הגמ' בטעמא דרבי משום דכן היה שולחן דמשה דזה ע"כ אינו למוד על סדור העשרה שולחנות דשלמה כיון דבשולחן דמשה איכא טעמא דכן צריך להיות שהנכנסים יהיו עומדים בצפון ופניהם לדרום ולא שיהיו פניהם למזרח ואחוריהם למערב וכמש"כ וגם ראבר"ש מודה בזה לכן למד הגמ' על שולחנות דשלמה למר ממנורה ולמר מארון אבל מתני' דהנכנסים עומדים בצפון דמוכח שהשולחן עם הלחם הוא ממזרח למערב הלכה היא וכן פסק הרמב"ם ומיושב בפשיטות.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה