אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ד · הלכה יב

פרק ד

כיצד חולקין לחם הפנים בכל שבתות השנה משמר הנכנס נוטל שש חלות וכו', וכן אם חל יו"ט הראשון של חג (בשבת) [באחד בשבת] (כצ"ל פשוט וכן הוא בדפוס שונצינו,) חולקין כל המשמרות בשוה מערב יו"ט שהוא שבת בלחם הפנים, מפני שהקדימו לעבודה וכן אם חל יו"ט האחרון להיות בערב שבת חולקין כל המשמרות בשוה בלחם הפנים באותה שבת שהיא מוצאי החג. ודבר זה תקנה כדי שיתאחרו הכהנים בשביל חילוק לחם הפנים, ואם נתאחר אחד מבעלי משמר ולא בא ימצא אחר.
השגת הראב"ד וכן אם חל יו"ט וכו' עד ודבר זה תקנה, א"א איני יודע מה שאמר כדי שיתאחרו והלא ע"כ הם מתאחרים, ולפיכך הם חולקים ומ"ש ואם נתאחר אחד מבעלי משמר וכו' הכל הבל.
כתב הכ"מ על השגת הראב"ד וז"ל ויש לומר לדעת רבינו דמאי כדי שיתאחרו דקאמר כדי שיתאחרו במקדש ולא ימנעו מלבא למקדש, וכ"ת מה תועלת יש לנו כשיבואו למקדש שאם יתאחר אחד מבעלי משמר מלבא למקדש ימצא אחר שיבא במקומו וטעם מתיישב הוא עכ"ל, ומה שכתב ולא ימנעו מלבא למקדש זה הוא ארישא אם חל יו"ט הראשון של חג באחד בשבת והקדימו לעבודה, ולכאורה אינו מבואר לשון שהקדימו לעבודה דהא בשבת אין עובדים כל המשמרות שבאו בשביל יו"ט שחל באחד בשבת, דהא בשבת עובדים המשמר של השבת, אך גם בזה כונתו כמו שכתב אח"כ שאם נתאחר אחד מבעלי משמר ולא בא ימצא אחר, אלא דיש להוסיף עפ"מ שכתב הרמב"ם בהל' י"ג שהרי לא נשאר להם לעבודה הם לבדם אלא יום אחד שהוא ערב שבת או אחד בשבת ומתעצלים ואין באים מהם אלא מעט, וא"כ גם כאן כיון דבאחד בשבת חל יו"ט שבו חלוף המשמרות, המשמר שצריך לבוא על שבת זה אין להם לעבודה הם לבדם אלא שבת זה ומתעצלים ואין באים מהם אלא מעט, וא"כ בזה פשוט שהוא תועלת בזה שהקדימו לבא למקדש מערב יו"ט שהוא שבת מכל המשמרות הבאים על יו"ט, אבל בסיפא אם חל יו"ט האחרון להיות בערב שבת שבשבת זה יש לבני המשמר של השבוע כל השבוע לעבודה, וא"כ שפיר צריך טעם איזה תועלת יש מן המתאחרים ונשארים במקדש בשבת מכל המשמרות שהיו בחג, ולכן כתב הרמב"ם שאם נתאחר אחד מבעלי משמר ולא בא ימצא אחר ומבואר שעירב הכ"מ הטעמים דשלא ימנעו לבוא הוא ארישא וכדי שיתאחרו אסיפא.
ובעיקר השגת הראב"ד דהא ע"כ הם מתאחרים כתב הכ"מ כדי שיתאחרו במקדש והיינו שלא יצאו מן המקדש לירושלים שזה יכולים גם בשבת, וכן ביאר בלקוטים במשניות והוא פשוט, ובתוס' יו"ט שם כתב ויש הוכחה לדברי הרמב"ם מדאמרינן בגמ' תיקנו רבנן מילתא וכל תיקון מפני התועלת הוא, והיינו דלפירש"י והראב"ד שהם ע"כ מקדימים כשחל בא' בשבת ומתאחרים כשחל בערב שבת, א"כ אין זה משום תועלת אלא שהוא טעם לחלק בין בני משמרות אלו ובין שאר כהנים שבאים למקדש שלא בזמן משמר שלהם שאלו מוכרחים להיות במקדש, וא"כ צ"ל שטעם זה מספיק מן הדין, ובאמת א"א לומר כן דהא דין משמרות כתיב בקרא כמש"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' כלי המקדש הל' ה' מקרא דחלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על האבות דזה נלמד על הרגלים דבזה שוים כל המשמרות בקרבנות הרגלים, ואין שוים בנדרים ונדבות ותמידים, וכתב הרמב"ם בזה כלומר חלק כחלק יאכלו בקרבנות צבור, ואין חלק כחלק בשאר הדברים שכבר חלקו אותם האבות וקבעום כל משמר ומשמר בשבתו וא"כ שבת שלפני הרגל זה נכנס בדין ממכריו על האבות, ולכן זה ודאי דגם לפירש"י והראב"ד הוא תקנת חכמים ואולי הטעם כי היכי דלא ליתי לאנצויי שיטענו כהני המשמרות כיון שאנחנו מוכרחים להיות במקדש יש לנו זכות כמו כהני המשמר. ולכן מפרש הרמב"ם שהתקנה הוא בשביל תועלת המקדש, אכן לשון הגמ' תיקנו רבנן מילתא כי היכי דניכלו בהדי הדדי אינו מבואר לפי' הרמב"ם, ואולי הרמב"ם אינו גורס "כי היכי" וכבר העיר המגיה בדקדוקי סופרים דלשון מילתא כי היכי אינו מיושב, ולכן גירסתו תקינו רבנן דניכלו בהדי הדדי, אך לפימש"כ לדעת רש"י והראב"ד שע"כ הוא תקנה שלא יהיה מחלוקת בין הכהנים נוכל לפרש כי היכי דניכלו בהדי הדדי היינו שגם האוכלים שמביאים משל עצמם אוכלי חולין יאכלו ביחד ולא יהיה מחלוקת ביניהם, ועיין במנחות דף כ"א ע"ב בהא דאמר יאכלו שיאכלו עמה חולין ותרומה ובמחלוקת רש"י ותוס' שם.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה