אבן האזל על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ג · הלכה יג
נר מערבי שכבה אין מדליקין אותו אחר דשונו אלא ממזבח החיצון, אבל שאר הנרות כל נר שכבה מהן מדליקו מנר חבירו.
השגת הראב"ד נר מערבי א"א נראה מדבריו שהוא עכוב לנר מערבי שלא להדליקו אלא ממזבח העולה. ואני אומר כשאמרו מצאו שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה מפני שלא היה במנורה נר דולק שכבר הטיב את כולה. והתורה אמרה אש תמיד תוקד על המזבח אש שיש לו תמיד לא יהא אלא ממזבח העולה שלא יביא ממזבח הפנימי ולא מבית הכירים. אבל בזמן שיש נר דולק במנורה ומצא המערבי כבה מדליקו מן הדולק ומשנה שלימה היא נכנס ומצא שני נרות מזרחיים דולקים מדשן את השאר ומניח אלו דולקים במקומם שממנו מדליק המנורה בין הערבים מצאם שכבו מדשנן ומדליקם מן הדולקים ואח"כ מדשן את השאר. אלמא כל היכא דאפשר מיניה וביה טפי עדיף.
הכ"מ כתב שיש לדחוק לדעת רבינו דהא דקתני שכבו לאו דוקא דלא קאי אלא אחד מינייהו דהיינו נר מזרחי שכל נר מערבי לעולם אינו מדליקו אלא ממזבח העולה. וכתב הלח"מ שא"צ לדחוק שכבר כתב רבינו בפי' המשנה דמה דתנן בפ"ו נכנס ומצא שתי נרות לאו היינו שתי נרות מזרחיים דתנן בפ"ג אלא השתי נרות שהניח שהם המערבים. וכמו שכתב שם בפיהמ"ש עיין בלח"מ והנה אף שהביא דברי הרמב"ם בפיהמ"ש החסיר לבאר העיקר. דהרמב"ם והראב"ד חולקים בעיקר מקום נר מערבי למ"ד מזרח ומערב היו עומדים. דהראב"ד סובר דנר מערבי הוא השני מצד מזרח ונקרא נר מערבי משום שהוא השני לצד מערב. וכן פירש"י בשבת דף כ"ב ע"ב על הא דאמר רב זו נר מערבי. והרמב"ן שם כתב דרש"י במס' מנחות פי' דלמ"ד מזרח ומערב היו עומדים קרי נר מערבי האחרון שהוא סמוך למערב וכאן חזר בו ופי' שהוא השני של מזרח כדתניא בספרא. וכן הוא האמת עכ"ל וכן כתב הרשב"א בתשובה הנ"ל ומה שכתב הרמב"ן דרש"י במנחות פי' דנר מערבי הוא החיצון לצד מערב כן פירש"י שם בדף צ"ח אבל בדף פ"ו פי' כמו שפי' בשבת דהב' מצד מזרח נקרא נר מערבי.
עכ"פ דעת כולם דמשני מזרחיים הב' שלצד מערב נקרא נר מערבי. וזהו שהוכיח הראב"ד כאן בהשגות מהמשנה דפ"ג דתנן נכנס ומצא ב' מזרחיות דולקים מדשן את השאר ומניח אלו דולקים במקומם. מצאם שכבו מדשנם ומדליקם מן הדולקים ואח"כ מדשן את השאר. וכיון שהראב"ד מפרש דבהשני מזרחיות הב' הוא נר מערבי מפורש במשנה שמדליק נר מערבי מן הדולקים ולא ממזבח העולה. אבל הרמב"ם בפיהמ"ש מפרש להדיא כפירש"י במנחות דף צ"ח דנר מערבי הוא החיצון שלצד מערב וממילא אין שום ראיה מהך מתני' דכיון דתנן שני מזרחיות אין בהם נר מערבי.
ומה שכתב הרמב"ן בשבת על פירש"י שהשני מצד מזרח הוא נר מערבי כדתניא בספרא כונתו דבספרא פ' אמור בקרא דלהעלות נר תמיד תניא כיצד נכנס ומצא ב' מזרחיות דולקים. מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק שממנו מדליק את המנורה בין הערבים. וכבר הקשה עליו הרשב"א בתשובה סי' ש"ט במה שעשה מחלוקת בין הספרא והמשנה פ"ג דתמיד דהא כלשון הך ברייתא תנן פ"ו דתמיד ויישב זה הרשב"א וגם הרמב"ם בפיהמ"ש יישב זה כמו שהביא הלח"מ דבפ"ג דתמיד קאי על ב' מזרחיים שלדעת הרמב"ם אין בהם נר מערבי, ובפ"ו דתמיד הוא בב' מערביים, ובודאי גורס כן במתני' וכן הוא גירסתנו וכן כתב הלח"מ מתחלה אלא שאח"כ דחק להעמיד הגירסא מזרחיים, ודבריו מחוסרים באור דמה שייך לקרות מזרחיים לב' האחרונים מצד מערב שהאחרון הוא נר מערבי בשביל שהקודם קורים לו מזרחי וכיון שבודאי הרמב"ם גורס במתני' ב' מערביים לכן ודאי גורס כן בספרא ואין סתירה לשיטתו.
והנה מה שכתב הראב"ד כשאמרו מצאו שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה מפני שלא היה במנורה נר דולק שכבר היטיב את כולה, זהו לשיטתו דאינו סובר כשיטת הרמב"ם בפ"ב מהל' עבודת יוהכ"פ הל' ב' שכתב ומטיב את הנרות בין הערבים, וכתב על זה אמת כך הוא לשון המשנה אבל לא היה בין הערבים הטבה אלא לנר המערבי בלבד שהיה דולק מערב לערב, והיינו ששאר הנרות הטיבו אותם בבקר ולא הדליקו אותם וכבר הביא הכ"מ כאן שיטתו בהל' י"ב ולכן כתב דהך מתני' דתמיד דתנן מצאו שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה מפני שלא היה במנורה נר דולק שכבר היטיב את כולה, אבל להרמב"ם לשיטתו דסובר דאחר הטבה מדליקים את הנרות בין בערב בין בבקר, א"כ כבר היו שאר הנרות דלוקים, וכן כתב בפי' המשנה במשנה זו ומדליק אותו ממזבח העולה ולא מן הנרות דלשיטתו היו הנרות דלוקים.
והנה הך דינא דדוקא נר מערבי מדליקים ממזבח העולה נלמד מקרא דאש תמיד כמו שכ' הראב"ד והוא ביומא דף מ"ה ע"ב דדריש אש תמיד שאמרתי לך לא תהא אלא בראשו של מזבח ופירש"י אש שאמרתי לך בה תמיד והוא אש של מנורה שנאמר בה להעלות נר תמיד, והנה לפי"מ שפירש"י בחגיגה ובחומש דהך תמיד לא קאי על נר מערבי שדולק תמיד אלא מה שמדליקים המנורה בכל ערב נקרא תמיד כמו עולת תמיד, א"כ קאי תמיד על כל הנרות, וקשה דאמאי א"צ להדליק כל הנרות ממזבח העולה, וצריך לומר דכמו דדריש בספרי מקרא דלפני ד' תמיד דזה קאי על נר מערבי, כן גם בתו"כ פ' אמור דריש קרא דלהעלות נר תמיד שתהא נר מערבי דולק תדיר שממנו יהא מתחיל ובו מסיים, וכבר כתבתי מדברי הרא"מ דזה דמפרש רש"י בחומש זהו רק פשטיה דקרא, ולכן הא דדרשינן מקרא דאש תמיד דאש של מנורה לא ידליקו אלא ממזבח החיצון לא ילפינן אלא על נר מערבי, אכן לפי"מ שבארתי בהל' ב' לבאר דעת הרמב"ם שלא הביא דר' יוחנן אמר רבי משום דזהו מחלוקת בין מתני' וברייתא בסוף חגיגה, ומתני' סברה דמנורה לא כתיב בה תמיד והיינו דתמיד דכתיב על נר מערבי היינו על עיקר הנס שיהיה נר מערבי דולק תמיד אבל אינו חיוב ביום ובלילה, כדדרש בספרי דקרא דיאירו שבעת הנרות הוא רק מערב עד בקר, ולכן אפשר להטביל המנורה ביום, והברייתא סברה דגם במנורה כתיב בה תמיד ותמיד צריך שתהיה דולקת, וא"כ לפי"ז כל הנרות צריך להדליקם ממזבח העולה ולכן מתני' דתמיד דסברה דרק נר מערבי צריך להדליק ממזבח העולה זהו משום דסברה נמי כמתני' דחגיגה דמנורה לא כתיב בה תמיד רק דדרשינן מקרא דתמיד שתהא נר מערבי דולק תדיר.