אבן האזל על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין· הרב איסר זלמן מלצר
פרק א · הלכה א
מצות עשה להקריב שני כבשים עולות בכל יום והם הנקראין תמידין אחד בבקר ואחד בין הערבים שנאמר שנים ליום עולה תמיד וגו'.
כתב המל"מ וז"ל דע שיש מחלוקת אם קרבן תמידים קודם הקמת המשכן או לא, וקרא דויעלו עולות איכא מ"ד עולת תמיד הואי ואיכא מ"ד עולת ראיה הואי כדאיתא בפ"ק דחגיגה דף ו' ואמרינן נמי התם קרבה ושוב לא פסקה אלא מה אני מקיים הזבחים ועולות הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל, שבטו של לוי שלא עבדו ע"ז הם הקריבו אותה, ופירש"י שלא הקריבו ישראל לפי שנזופין היו אלא שבטו של לוי הקריבו משלהם, ובמו"ק דף ט"ו אמרינן מנודה מהו שישלח קרבנותיו ת"ש כל אותם מ' שנה שהיו ישראל במדבר מנודין היו ושלחו קרבנותיהם וצ"ע עכ"ל.
ונראה ליישב עפ"מ דאמר רבא בזבחים דף ז' ע"ב עולה דורן הוא וא"כ שתי הסוגיות מתיישבות דמה דמהני טעמא שישראל נזופים שלא יקריבו זהו על קרבן תמיד שהוא עולה, וכיון שישראל נזופין לא רצה הקב"ה לקבל מהם דורן ובפרט לפי"מ דמייתי הגמ' שם תניא נמי הכי אמר ר' שמעון חטאת למה באה לפני עולה, לפרקליט שנכנס ריצה פרקליט נכנס דורן אחריו, וכיון שעדיין לא נתרצו ישראל לגמרי על חטא העגל לכן לא הי' אפשר להקריב דורן, ואף דהברייתא דר' שמעון הוא על אותו החטא שצריך להקריב חטאת ועולה, אבל מי שהי' מחוייב חטאת על חטא אחר ודאי יוכל להקריב עולה על מ"ע, אבל זה לא קשה דחטא העגל שחמורה, וגם הוא חטא של כל ישראל לא הי' מקום להקריב דורן כל זמן שהיו נזופין, אבל מה דמוכיח הגמ' דמו"ק דמנודה יכול לשלוח קרבנותיו מזה שישראל היו נזופין ושלחו קרבנותיהם זהו בקרבנות שהם חובה לכל אחד כמו חטאות ואשמות ומחוסרי כפרה ובזה פשוט להגמ' שהקריבו קרבנותיהם, ומוכח מזה שמנודה משלח קרבנותיו.