אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שכנים· הרב איסר זלמן מלצר

פרק יג · הלכה א

פרק יג

הנותן מתנה אין בה דין בן המצר, היה כתוב בשטר מתנה שאחריות מתנה זו על הנותן יש בה דין בן המצר, הואיל ויש בה אחריות מכירה הוא ולא כתב מתנה אלא לבטל זכות בן המצר וכמה נותן לו מה שהוא שוה. אמר הלוקח כן הוא והערמה עשינו ומכירה היא ובכך וכך קניתיה, נשבע בנקיטת חפץ ונוטל כדין השלוחין, יראה לי שצריך לטעון דמים שהן ראויין או יותר מעט, אבל אם אמר על שוה מאה במאתים קניתי אינו נאמן.
אבל אם אמר וכו' הלח"מ הקשה דהא בפי"ד הל' ד' כתב לקח שוה מאה במאתים. וטען בן המצר שעשו קנוניא ביניהם נשבע הלוקח בנק"ח ונוטל מאתים, והביא דהב"י כתב לחלק דשאני הכא דעשו הערמה להוציא מיד המצרן, וכתב ע"ז הלח"מ דלא נראה כן מד' המ"מ שלא כתב טעמא דהערמה אלא דחזקה שאין אדם קונה שוה מאה במאתים, וכתב הלח"מ דמש"כ בפי"ד הוא כשמודה המצרן שראה הוא בעצמו שנתן המאתים אלא שטוען שקנוניא עשו ביניהם, ולכן נשבע הלוקח דלא דמי להיכי שיש עדים שנתן מאתים דאינו נשבע אלא היסת אח"כ דשאני הכא דבלא הודאתו לא היה הלוקח נאמן, ואין דבריו מבוררים דכיון דבלא הודאת המצרן לא היינו מאמינים להלוקח, ורק בשביל שהודה והוא הלא טוען שהיה קנוניא ביניהם, א"כ הפה שאסר הוא הפה שהתיר, והלח"מ בא מטעם זה לחייב רק להלוקח שבועה, אבל למה אין צריך להיות המצרן נאמן לגמרי, ואולי הוא להוציא, אבל תירוצו הוא אוקימתא בדברי הרמב"ם שלא הוזכר בדבריו כלל.
והנראה בזה דבפי"ד מיירי כפשוטו שכתוב בשטר המכירה שמכר לו הקרקע במאתים ושקבל המוכר דמי המכר, ועל זה טוען המצרן שהיה קנוניא ביניהם, ולכן לא דמי למה שכתב הרמב"ם אח"כ דאם היה שם עדים שנתן המאתים ובן המצר טוען שאמנה היתה, דברישא לא מיירי שהעידו העדים שהם יודעים שנתן המאתים, אלא שבשטר כתוב כן ע"פ המוכר ולכן צריך הלוקח לישבע, ומ"מ לא דמי לכאן דשם כיון דלפנינו שטר בעדים שקנה במאתים לא מרעינן לשטר מכח חזקה שאין אדם קונה שוה מאה במאתים ומהני זה רק להשביעו, אבל הכא דהוא רק טענה של הלוקח שקנה במאתים וכיון דהוא חזקה שאין אדם קונה שוה מאה במאתים אינו נאמן, ובאמת הדבר מבואר גם כאן בהל' ג' שכתב הרמב"ם היה כתוב בשטר מתנה וקבלתי עלי אחריות מתנה זו שאם תצא מידו אתן לו מאתים נותן לו בן המצר מאתים ואח"כ מסלקו ואע"פ שאינה שוה אלא מנה, ומבואר להדיא דבכה"ג לא אמרינן דחזקה שאין אדם קונה שוה מאה במאתים, וא"כ התם נמי שכתב לקח שוה מאה במאתים, היינו שבשטר מכירה כתוב שהוא במאתים, ומה שכתב שם הרמב"ם דאם טען בן המצר שעשו קנוניא ביניהם נשבע הלוקח בנק"ח, וכאן לא כתב שנשבע זהו משום דלא הזכיר כאן שטען בן המצר ואה"נ שאם טען בן המצר שקנוניא היא ודאי צריך הלוקח לישבע, ולדעתי הדברים פשוטים וברורים.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שכנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה