אבן האזל על משנה תורה, הלכות שכנים· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ט · הלכה י
מי שבא לחפור בור בסוף שדהו לסמוך למצר חבירו, אם שדה חבירו אינו עשוי לבורות סומך ואינו יכול למחות בידו, ואם ימלך חבירו לחפור בור בצדו צריך להרחיק מן כותל הבור ג' טפחים עד שיהא בין חלל ב' הבורות ו' טפחים, ואם היתה שדה חבירו עשויה לבורות אינו סומך עד שירחיק מן המצר ג' טפחים ויחפור וכשיבוא חבירו לחפור ירחיק גם הוא ג' טפחים בתוך שדהו ויחפור.
כתב המ"מ ומש"כ המחבר ואם ימלך חברו וכו' צריך להרחיק ששה לא נתבאר בגמ' אבל כך הוא סברת רבו וקצת מן המפרשים, אבל יש חולקים ואומרים דאינו מרחיק אלא ג' כדינו, והנה המ"מ מפרש בכונת הרמב"ם דתמיד מרחיק ששה אפי' אם הששה טפחים הם כולם בתוך שדהו שהראשון סמך למצר, וכן מפרש הרמב"ן וכן משמע לכאורה פשטות דברי הרמב"ם וכן הוא דעת התוס' והרא"ש, אבל לדעתי א"א לפרש כן בדעת הרמב"ם, דאם נימא דצריך השני להרחיק ו' טפחים ע"כ צריך לומר דעיקר ההרחקה הוא מהבור, ומשום דשיעור הרחקה מבור לבור הוא ו' טפחים דאף שהראשון סמך למצר מ"מ א"א שלא יהיה משהו קרקע בצד הבור של בעל הבור, ולכן צריך להרחיק בין אי נימא משום חפירה בין אי נימא משום מיא שלא יפול צד זה של הבור שהוא של בעל הבור, דא"א לומר דמה דצריך השני להרחיק ו' טפחים דעיקר ההרחקה אינה אלא ג' טפחים, רק דצריך להרחיק מכותל הבור דאף דאין הכותל של בעל הבור מ"מ הוא משועבד להבור וכדין דושא, דא"א לומר כן דהא בשדה שאינה עשויה לבורות קיימינן ולא היה לכל אחד זכות על חפירת בור, ובשדה העשויה לבורות הא מחוייב כל אחד להרחיק מן המצר ואין לומר דעכ"פ כשחפר הראשון סמוך למצר החזיק בג' טפחים של חברו שיהיו לו לכותל הבור דהא כללא הוא דהיכי שאינו יכול בעל הרשות למחות לא יוכל המחזיק להחזיק, וכיון דאין השני יכול למחות היכי אפשר שהראשון יחזיק שיהיה שדה של השני לכותל בור שלו, וע"כ לשיטה זו צ"ל דעיקר ההרחקה הוא מהבור, וזהו שכתבו בתוס' לפרש הא דאמר וליתני אא"כ הרחיק מבורו של חבירו דהכונה דליתני ו' טפחים והיינו דאין ההרחקה מהכותל כלל, כיון דהכותל אינו שלו, וע"ז אמר דלהכי תנן אא"כ הרחיק מכותלו של חבירו ג' טפחים, שגם הראשון הרחיק ג' טפחים וזה נקרא כותל בור ונ"מ למו"מ, אבל לדין הרחקה אין נ"מ דעיקר הרחקה הוא ו' טפחים מהבור.
והנה לפי"מ שכתב הרמב"ם בהל' א' בדינא דלא יחפור סתם כותל דסובר הרמב"ם דמה דתנן מכותלו של חבירו קאי בין על כותל בנין בין על כותל בור א"כ ע"כ דהוא חד דינא ודין הרחקה ג' טפחים גבי בור הוא ג"כ רק הרחקה מכותל הבור, וא"כ כשסמך הראשון למצר א"א לומר דיצטרך השני להרחיק ו' טפחים, כיון דא"א שיתחייב להרחיק מכותל הבור שהוא שלו ואינו של בעל הבור.
אלא שצריך לבאר דברי הרמב"ם במה שכתב עד שיהא בין חלל ב' הבורות ו' טפחים, ולכאורה הוא על מה דפתח שהראשון סמך למצר ומוכח כדברי המ"מ דהשני צריך להרחיק ו' טפחים, אבל באמת כונת הרמב"ם פשוטה דודאי אין השני צריך להרחיק אלא ג' טפחים מכותל בורו של חבירו, וכדין כותל בנין וכמו שכתב הרמב"ם להדיא כאן שצריך להרחיק מכותל הבור ג' טפחים ובודאי אין ההרחקה מכותל בור שלו אלא מכותל בור של חבירו, ומה שכתב עד שיהא בין חלל ב' הבורות ו' טפחים זהו דלא נימא דאם הרחיק הראשון ד' טפחים ממצר צריך השני ג"כ להרחיק ג' טפחים, שהראשון יאמר אני צריך לכותל בור חזק ואין לך רשות לקלקל הכותל שלי, ולזה כתב דצריך להרחיק מכותל הבור ג' טפחים עד שיהיה בין חלל ב' הבורות ו' טפחים והיינו דיותר אינו צריך להרחיק, ואם הרחיק הראשון ד' טפחים א"צ השני להרחיק אלא ב' טפחים וגם שלא נאמר דכיון שכבר חפר הראשון בור א"כ יוכל לטעון שארחיב את בורי ויהיה דינו כמו עשוייה לבורות דגם בדליכא בור אינו סומך, ולזה כתב הרמב"ם דא"צ להרחיק אלא עד שיהיה בין ב' הבורות ו' טפחים, והדברים ברורים, ועיין מה שכתבתי בהל' א' על ד' הכ"מ כאן דא"צ לסוד בסיד דלדעת הרמב"ם ע"כ חד דינא כותל בור וכותל בנין ע"ש.