אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שכנים· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ד · הלכה ב

פרק ד

נפלו שניהם הבית והעליה הרי שניהם חולקים בעצים ובאבנים ובעפר, ואם נשתברו מקצת האבנים רואין אי זו ראויה להשתבר, אם אבני הבית או אבני העליה, ודבר זה ידוע מדרך הנפילה אם נפל העליון על התחתון והרסו או נשמט התחתון ונפל העליון ונהרס, ואם אינם יודעין כיצד נפל חולקין האבנים השלימות והשבורות.
הלח"מ הקשה דלמה השמיט הרמב"ם סיפא דמתני' דאם היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן ועולות לו מן החשבון, וסבר רבא דלפי חשבון שבורות ואביי פריך ליה ומסיק דלפי חשבון שלימות ומשמע דהלכה כאביי, וכן פסק הטור והמחבר, והוא תימה גדולה, והנה מה דלא הביא הא דתנן נוטלין לא קשה כיון דאוקים בגמ' באופן דהוי משואיל"מ, וכבר כתב הרמב"ם דין משואיל"מ במקומו אלא דעיקר התימה הוא מה דלא הביא הא דעולות לו מן החשבון דהוא לפי חשבון שלימות.
והנראה בזה דהנה בב"ב דף קל"ה משמע דסבר אביי דמנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב, וכן כתבו התוס' בכתובות דף י"ב, וא"כ יש לומר דהך סברא דאמר אביי דטענתיה דהמכיר ריע טפי מדהני ידע טפי לא ידע תו לית ליה ואידך כולהו דהיאך נינהו אינה סברא אלא למ"ד ברי ושמא ברי עדיף דאנו משגיחין על מי שטענתו טובה יותר, ולכן גם בזה אומר שטענת מי שאינו מכיר כלל טובה יותר, ואף דמה דאמר תו לית ליה ואידך כולהו דהיאך נינהו הוא ע"כ לאו בדוקא דהא לא אמר אלא דעולות לו מן החשבון, ולא שהשני נוטל כל שאר השלימות, אך הכונה ע"כ דלענין זה שלא נחשוב השלימות שנטל מחשבון מה שצריך לחלוק כיון שלא נכנסו בספק, בזה אמר דטענתו ריעא לענין זה, אבל עכ"פ כל זה הוא למ"ד ברי עדיף אבל לדידן דקיי"ל לאו ברי עדיף א"כ לא משגחינן על מי שטענתו טובה יותר, וזה מפורש בסוגיא דאף דאינם מוחזקין מ"מ תליא בפלוגתא דברי ושמא ולמ"ד לאו ברי עדיף גם כאן לא מהני ברי, ועמש"כ בתוס' בזה וא"כ לא מהני סברא דריע טענתיה ומעיקר דינא ודאי דמה שזוכה המכיר ע"פ דין בתורת ודאי דאף דהוא רק מדין משואיל"מ הוא עכ"פ ודאי שלו, לא צריך ליכנס בחשבון אבני הספק דפסקינן בהו יחלוקו, דבשלמא אם היינו אומרים דע"פ הסברא נשברו בשוה אבני הבית ואבני העליה שפיר היה צ"ל דלא מהני מה שהאחד מכיר קצת אבניו, אבל באמת הא אינו כן דאם היינו יודעין איך נפל היינו יודעין של מי נשתברו, ורק דלא ידעינן אי בחבסא נפל או בחבטא נפל א"כ מה שהוא ודאי של המכיר לא נכנס בספק והוי כמו בכולה שלי וחציה שלי.
אכן קשה לפי"ז מה אמר אביי על מה דסבר רבא לומר לפי חשבון שבורות אלמא כיון דאמר איני יודע ריע טפי דלמה צריך לסברא דריע טפי אלא דזה לא קשה אלא לפי' התוס' דמה דאמר לפי חשבון שבורות הוא לאו דוקא אלא לפי חשבון שבורות ושלימות כמו שהן מעורבות דלפי"ז קשה דלמה צ"ל משום דריע טפי אבל לפי"מ שפירש"י כפשוטו דשכנגדו נוטל שבורות כנגדן א"כ ע"כ הוא משום דריע טפי, אלא דקושיית תוס' דאיזה סברא היא, צריך ישוב אבל כיון דרש"י מפרש כן א"כ יש לפרש כן גם לדעת הרמב"ם בפרט דפשטות הלשון כן, ובהא דהוי סבר דכיון דאמר איני יודע ריע טפי צ"ל ג"כ דהוא למ"ד ברי עדיף וא"כ א"א כגירסתנו דגרסינן רבא דכיון דצריך לדין משואיל"מ ע"כ דסבר לאו ברי עדיף, ובדק"ס מצאתי דיש כת"י שגורס רבה, ורק דבב"ב דף קל"ה דאמר רבא מנה לי בידך והאא"י פטור מציין הגליון דצריך לגרוס רבה אבל אינו מוכרח דמש"כ התוס' בגיטין דף כ"ו מהא דעירובין דל"ז שם א"ל אביי על דבריו וזה אינו מצוי, אבל בב"ב איתא אביי אמר ואפשר דאביי בעצמו פי' מתני' משום דכמנה לאחר בידך דמי.
ובדעת הרמב"ם שהשמיט כל ההלכה צ"ל דסובר דלהלכה אינו לא כרבה ולא כאביי דרבה לא אמר כן אלא סבר למימר ולא כאביי כיון דסבר ברי עדיף, וצריך להיות דבהשאר יחלוקו דהודאות אינן נכנסות בחשבון הספק דאמרינן יחלוקו, וזה ידעינן מדין כולה שלי וחציה שלי, ולכן השמיט כל ההלכה והמשנה אינו צריך להביא כמש"כ כיון דהוא מדין משואלי"מ.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שכנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה