אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שכירות· הרב איסר זלמן מלצר

פרק י · הלכה א

פרק י

המלוה את חבירו על המשכון בין שהלוהו מעות בין שהלוהו פירות בין שמשכנו בשעת הלואתו בין שמשכנו אחר שהלוהו הרי זה שומר שכר, לפיכך אם אבד המשכון או נגנב חייב בדמיו, ואם נאנס המשכון כגון שנלקח בליסטים מזויין וכיוצא בו משאר אונסין ישבע שנאנס וישלם בעל המשכון את חובו עד פרוטה אחרונה.
השגת הראב"ד. לפיכך אם אבד וכו' ואם נאנס המשכון כגון שנלקח וכו' עד פרוטה האחרונה. א"א אין אנו מודים לו ולרבותיו בזה שאם משכנו אחר הלואתו קונה אותו אף לאונסין כר' יצחק עכ"ל.
אם נאנס המשכון כתב המ"מ וז"ל גם זה כדעת הגאונים דלא קיי"ל כשמואל דאמר שאם אין המשכון קיים אין הלוה משלם כלום, וכתב הלח"מ דמשמע מדבריו דלשמואל אפי' אם אבד באונס אבדו מעותיו, וטעמא דכיון דלא אזיל בתר שיווי המשכון א"כ משמע דהוי כאילו אמר לו שלא יפרע אלא אם יחזיר לו המשכון, והביא הלח"מ שמדברי הטור לא משמע כן שכתב הר"י פסק כשמואל ומ"מ נראה שם דהיכי דנאבד באונס לא הפסיד המלוה מעותיו, והנה בדברי הרמב"ם ודאי מוכח דאינו סובר כשמואל דהא כתב הרי זה ש"ש לפיכך אם אבד המשכון או נגנב חייב בדמיו, ומוכח להדיא דיותר מדמי המשכון אינו מפסיד, ודיוק הלח"מ הוא רק ממה שציין המ"מ דבריו על ואם נאנס המשכון אפשר דאינו בדוקא, וכונתו על סוף ד' הרמב"ם דמדבריו שכתב אין הלוה משלם כלום מוכח דע"ז הוא מדייק ממה שכתב הרמב"ם חייב בדמיו, אלא דמ"מ נבאר קצת דברי המ"מ לפי הבנת הלח"מ.
והנה הלח"מ הקשה בזה דהא בגמ' איתא אמתני' דתנן המלוה על המשכון ה"ז ש"ש, פלוגתא דר"א ור"ע דר"א אמר נשבע ונוטל מעותיו, ור"ע אמר אבד המשכון אבדו מעותיו, דמחוורתא מתני' דלא כר"א, ואמר שם לימא בדלא שוי שיעור זוזי ובדשמואל קא מיפלגי, ולדברי המ"מ א"כ אמאי תנן במתני' ה"ז ש"ש, ותי' הלח"מ דעכשיו בעי לומר דבדשוי גם ר"א מודה כדפירש"י, ואף דלפי"ז ע"כ מתני' דלא כר"ע דלר"ע אפי' בלא שוי מפסיד באונס וכ"ש בדשוי, ומעיקרא אמר דא"א לאוקמי מתני' דלא כר"ע, כתב בזה הלח"מ דעכשיו בעי למיהדר דע"כ מתני' דלא כר"ע כיון דנימא דבדשמואל קמיפלגי, ותירוצו בודאי דחוק.
והנה כקושיית הלח"מ קשה על דברי הראב"ד בהשגות שזהו דעת רש"י דלר' יצחק במשכנו שלא בשעת הלואתו קונה אותו אף לאונסין והקשו התוס' והרמב"ן דא"כ היכי בעי למימר דבדר' יצחק קא מיפלגי דהא אוקמינן כר"ע ותנן ה"ז ש"ש, וכתב בזה הרשב"א דאה"נ דעכשיו דבעינן לומר דר' יצחק הוא אף במשכנו בשעת הלואתו אינו אלא ש"ש כדמוכח ממתני', אבל למסקנא דר' יצחק אינו אלא שלא בשעת הלואתו ומתני' בשעת הלואתו אז נפרש לשון קונה משכון דקונה לגמרי, וא"כ הי' אפשר לפרש גם בהא דשמואל דאף דכדהוי סבר דבדשמואל פליגי ע"כ לא הוי לשמואל אלא ש"ש כדתנן במתני' אבל כדמסקינן דלא פליגי בדשמואל, א"כ נוכל לומר דלשמואל יפסיד אפי' באונס וכסברת הלח"מ, אלא דמ"מ אינו מיושב דאף למסקנא דפליגי בדשוי שיעור זוזי וכן מתני' בדשוי, אבל עכ"פ מוכח ממתני' דבדשוי אינו אלא ש"ש, וא"כ לא נוכל לומר דבדלא שוי שיעור זוזי עדיף יותר ומפסיד באונס, ולמה נאמר דשמואל פליג אמתני'.
אכן נראה דיש לומר דלפי"מ שכתב הלח"מ דמסתבר דלשמואל מפסיד אפי' נאבד באונס לא נאמר כן אלא דוקא בדלא שוי, אבל בדשוי אפי' לשמואל אינו אלא ש"ש וטעמא משום דבדשוי שיעור זוזי הוא משכון גמור ונטלו המלוה לבטחון, ולכן אמרינן בזה דאינו חייב המלוה אלא בדין שומר שכר, ועל זה סמך הלוה שהוא בטוח בשמירת המשכון כיון שהמלוה ש"ש עליו, אבל בדלא שוי המשכון שיעור המעות, ע"כ מכיון שהמלוה הלוהו ע"ז יותר משיעור שויו מםתמא הוא יודע שהלוה צריך להמשכון ובודאי יפדה אותו, וא"כ הלוה מצדו במה הוא בטוח בשמירת המשכון כיון שהמלוה אינו עליו אלא ש"ש ולא ישלם לו אלא כפי שויו, וע"כ דהוי כאלו התנה שלא יחזיר לו המעות אלא כשיחזיר לו משכונו ומשום זה אמרינן דאפי' בקתא דמגלא אם אבד הפסיד המלוה את כל מעותיו, ולכן שפיר מסתבר דאפי' אם אבד באונס, דהא התנאי הוא מצד הלוה דאין הלוה מחוייב לשלם אלא אם יחזיר לו משכונו, ואם כן אמרינן דאונסא לא הוי כמאן דעביד והלוה פטור, ומיושב דלא קשה על שמואל ממתני' וכן מפלוגתא דר"א ור"ע כיון דאוקימנא למסקנא בדשוי שיעור זוזי, ובזה באמת לא הוי אלא ש"ש.
איברא דלפימ"ש התוס' בטעמא דקיי"ל כשמואל משום דלרבה דקיי"ל כוותיה ע"כ פליגי ר"א ור"ע בדשמואל, וקאי ר"ע ומתני' כשמואל וא"כ להך צד דס"ל כשמואל ע"כ דאינו אלא ש"ש, אבל המ"מ בודאי לא נחית לשיטת התוס' דלפי"ז לא הי' צריך לומר דגם זה כשיטת הגאונים דלא קיי"ל כשמואל, דהרמב"ם דפסק כרב יוסף לית לן טעמא לומר דנפסוק כשמואל, וע"כ דלא מטעם התוס' הוצרך המ"מ לומר דלא כשמואל, וא"כ שפיר נוכל לומר כפימש"כ דלשמואל הוי משום תנאי ומפסיד אפי' באונס ובזה מבואר מה שכתב הלח"מ דמדברי הטור מוכח דלא כהמ"מ שכתב הר"י פוסק כשמואל ומ"מ מוכח שם דאינו מפסיד כשנאבד באונס אבל לפימש"כ הוא פשוט דהר"י דפסק כשמואל מטעם דלרבה מתני' כשמואל ע"כ דבאונס אינו מפסיד וכנ"ל.
ובדרך החדוש יש לומר בטעמא דלפי"מ דבעי לומר דבדשמואל פליגי דאינו מפסיד כשנאבד באונס לפימש"כ דמשו"ה לשמואל מפסיד אפי' באונס משום דע"כ הוי כאלו התנה דמשום דין שמירה אין הלוה בטוח שישמור המלוה את משכונו, וכיון דהוי כאלו הלוה התנה א"כ אינו מועיל להמלוה מה שנאבד באונס דאונסא כמאן דלא עביד וכיון דבזה הוא פלוגתא בירושלמי ועיין בש"ך חו"מ סי' כ"א ור"ל סבר דאונסא כמאן דעבד א"כ יש לומר דבהו"א ע"כ הוי סבר כר"ל דאונסא כמאן דעבד ולכן אף שהוא משום תנאי חייב הלוה לשלם כיון שנאבד באונס אבל לפי"מ דקיי"ל כר' יוחנן דאונסא כמאן דלא עבד שפיר מסתבר דכיון דהוא משום תנאי מפסיד המלוה לשמואל אפי' נאבד באונס.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שכירות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה