אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שחיטה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ח · הלכה ה

הלכה ג

אוזן שנמצאת דבוקה בחברתה הסמוכה לה מותרת. ואם נסמכו שלא על הסדר כגון שנסמכה ראשונה לשלישית טריפה.
בשיטת הרמב"ם שכתב הא דשלא כסדרן גבי חסרה כתבתי מכבר דמוכח שסובר דסירכא אינה ודאי נקב וכמו שכתב גבי סרוכה לדופן דמעיקר הדין אנו אומרים אחר בדיקה דלא הי' נקב בריאה או דניקב קרום העליון וממילא גם מאונא לאונא שלא כסדרן נוכל לומר דעלאה אינקב, ויסוד דברי הרמב"ם דאמרינן עלאה אינקב הוא מריאה דאוושא דאמרינן תתאה אינקב.
והנה אחר העיון מצאתי שכתב כן הפרי תואר וב"ה שכיונתי לדעתו, אכן בהא דאמר רב אשי אלא הכא אי האי אינקב אי האי אינקב כתב הפ"ת דרב אשי לדבריו דמר זוטרא קאמר, אבל באמת אינו מיושב דאיברא דזה נוכל לומר לדבריו דע"כ דמר זוטרא לא סבר דהוא מטעם חסר הוי ע"כ משום הך גופא דכיון דאפשר לומר דעלאה אינקב א"כ לא מיטרף בסריכי וע"כ דוקא בסמיכי ומשום חסרה, וכיון דנימא לסברא ברורה דעילאה אינקב א"כ איך אמר לו רב אשי אלא הכא אי האי אינקב דהא אפשר לומר דעלאה אינקב.
ובדוחק אולי יש לומר דכיון דרבא אמר לית להו בדיקותא לכן אמר לו דלדידך דלא חשבת מטעם חסרה ע"כ מוכיח מכאן דרבא לא סבר סברא דעלאה אינקב וממילא לא דמי לסרוכה לדופן משום דאי האי אינקב, ובאמת לא נסבור כרב יוסף בריאה דאוושא אבל לדידן דקיי"ל כרב יוסף בריאה דאוושא וגם קיי"ל כרבא ממילא ע"כ דהוא מטעם חסרה.
אך באמת כפי מה שראיתי בדק"ס אין הגירסא אמר רב אשי אלא א"ל וקאי על רבינא יש לומר דרבינא לשיטתו דסבר והוא דסביך בבישרא ומוכח דסובר דאף דאי לא סביך טרפה מ"מ אם נעשה סביך כשרה ואפשר דסובר כדעת הרא"ה דהי' עומד לכך, או דבאמת סובר דאפשר לטרפה שתעשה כשרה, וממילא יש לומר דתרי אוני דסריכי אף בכסדרן אף דודאי היה נקב מ"מ כיון שנסרכו כשרה אבל לדידן קייל"ן דלא בעינן סביך לשיטת ר"ש גאון והרמב"ם נסבור דא"א כלל דטרפה חוזרת להכשרה וכיון דאמר רבא דבכסדרן כשרה ע"כ דלא קאי על סריכי אלא על סמיכי וסרכא אינה פוסלת כלל דלא אמרינן אין סירכא בלא נקב.
ואף דלגירסת הרמב"ם הני תרי אוני דסמיכי ליכא דין סריכי ונוכל לומר דבשלא כסדרן אמרינן דסמיכות הוא מחמת נקב ובכסדרן הסמיכות אינו מחמת נקב, נוכל לומר דגם לשיטת הרמב"ם דגורס סמיכי מוכח ע"כ דלענין חשש נקב אין נ"מ בין סמיכי לסריכי דהא גבי ריאה הסמוכה לדופן דמפרש הרמב"ם ג"כ סמוכה ולא סרוכה והסמיכות עשה חשש נקב וכמו שכתב בפ"ז הל' ה' האום של ריאה שנמצאת סמוכה לדופן, ומ"מ כתב בפי"א הל' ו' וז"ל מן הדין הי' על דרך זו שאם נמצאת הריאה תלוי' בסירכות כמו חוטין אם הי' מן האום של ריאה ולדופן וכו', אלמא דכמו שהוא בסמוכה כן הוא בסרוכה וא"כ אם תרתי אוני דסמיכי הוא משום חשש נקב א"כ ה"נ תרתי אוני דסריכי, וא"כ גם בכסדרן צריך להיות מחשש נקב, איברא דהראב"ד בהשגות בפ"ז הל' ד' כתב דכיון דהוי רביתייהו בזה ליכא חשש נקב, אבל אפשר דהרמב"ם אינו סובר כן ומוכיח מזה דבאונות הסרוכות זל"ז ליכא חשש נקב לפ"מ דקיי"ל דלא בעינן סביך ודלא כרבינא.
והנה הקשה הפרי תואר במה דסובר הרמב"ם דכשמפרקין את הסרכא ונופחין הוי בירור שלא ניקבה ואמאי לא ניחוש שהסירכא סתמה הנקב, וכתב בשם חכם אחד דאפשר דסובר הרמב"ם דצריך לעקור שרשי הסרכא, והקשה בעצמו דא"א לומר כן מפשטות הלשון, וכתב בזה דכיון דאפשר לומר דהסרכא הוא מהדופן או שניקב קרום העליון לא איכפת לן לחשוש שמא נסתם דאין אנו צריכין אלא לברר שעכשיו אינה נקובה ואח"כ אנו מתירין משום ס"ס.
ולפ"ז יקשה מאונא לאונא שלא כסדרן דמוכח ג"כ דסובר הרמב"ם דמותר דכתב בפי"א שכל אלו הדברים הוא משום מנהג ואמאי אינו אסור מן הדין כיון דליכא ס"ס.
והנה כבר עמדו הראשונים בזה לשיטת רש"י דאין סירכא בלא נקב היאך הוא בסרכא תלוי', והרא"ש כתב דסירכא גמורה היתה נסרכת למק"א, והרמב"ם כ' דסרכא תלוי' צריך נפיחה אבל לא כתב דצריך לחתוך את הסרכא, [הגה מכ"י באמת זה טעות דאינו מוכח כלל דכונתו במש"כ חותכים אם הסרכא הוא אצל הריאה וגם בזה לא הי' מיושב דשמא נשארו שרשים כמו שהק' הפרי תואר למעלה].
ונראה דהך סברא דסירכא גמורה נסרכת למקום אחר אין לזה מקור מנין לנו לומר כן אבל אפשר לומר באופן אחר דכמו דכתבו הראשונים בשם מר יעקב גאון דכשמתנתקת הסרכא בנענוע אינו סרכא שהוא ריר בעלמא, ולפ"ז נוכל לומר דאפילו אינה מתנתקת אפשר דבמשך זמן הרבה גם ריר נתחזק ונעשה כמו סירכא, אבל כשהיא תלוי' לדופן א"כ ע"כ בחיי הבהמה היתה תלוי', וכיון דיש לה כח להיות מדובקת בשני האברים ולא התנתקה ע"כ שהיא סירכא אמתית, ואף דאפשר לומר דכשנעשה סרכא עבה אז נתדבקה ובאמת מעיקרה היתה ריר בעלמא, אפשר לומר דבאמת סרכא גמורה אינה מתדבקת להיפוך ממה שכתב הרא"ש אלא דכשיש בריאה נקב והיא יכולה להתדבק לדופן מתדבקת לדופן כדי שיסתום הנקב דטבע החי לתקן בעצמו הקלקול שבו, וכיון שמתדבקים ונעשה סרכא אח"כ תתמשך הסרכא אבל סרכא עבה אינה מתדבקת.
ונראה דאפשר לומר דענין סירכא אינו דסירכא גמורה נדבקת למקום אחר אלא דהריאה מתדבקת למקום אחר דטבע החי לתקן קלקולו וכיון שנעשה נקב נסמך לדופן ונעשה שם סירכא ובמשך הזמן הסירכא נמשכת ונעשית סירכא ארוכה, ואף דע"כ סירכא מתדבקת מסירכא ממקום למקום, יש לומר דאה"נ דסירכא שמונחת במקומה מתדבקת אבל סירכא מאבר אחר אינה מתדבקת כיון שאינה מונחת תמיד במקום אחד, ולכן סירכא תלוי' חשבינן לה שהיא ריר בעלמא דאין הוכחה שהוא מנקב, וכן סירכא ממקום למקום בריאה עצמה, אבל סירכא שהיא תלוי' משאר אברים יותר יש מקום לחשוב שהוא מנקב ושבשביל הנקב נסמך לאותו מקום ונעשה סירכא שנדבק לשני המקומות ונמשכה ונעשית סירכא ארוכה, ורק דמאונא לדופן תלינן מדופן ולכן בסירכא מריאה לשאר אברים שפיר יש לדון ס"ס אבל סירכא מאונא לאונא אפי' שלא כסדרן לא הוי ודאי דהוא מחמת נקב.
ובזה יתיישב מה דכתב הרמב"ם דסירכא תלוי' צריך נפיחה ולא כתב דצריך לחתוך הסירכא, והפוסקים הוכיחו משיטת הרמב"ם דסובר דסירכא הוא מחמת נקב ולא משום עשוי להתפרק ולפיכך מצריך נפיחה בסירכא תלוי' אבל א"כ למה לא הצריך לחתוך הסירכא.
אבל לפמש"כ א"ש דסירכא תלוי' כיון דאפשר דהוא ריר הוי כמו מכה בדופן דשם אפי' נמצא נקב מתירין לשיטת הרמב"ם [הגה מכ"י זה לא ברור אלא דהוי כמו סרוכה לדופן דמתיר הרמב"ם בבדיקה] דאמרינן ע"י החתך נעשה הנקב, וה"נ נאמר דיותר מצוי דהוא ריר בעלמא ולכן שם צריך לחתוך דדילמא ליכא מכה דאז כי איכא נקב טרפה ולא תלינן בדופן.
ובעיקר הקושיא שהבאנו למעלה מהפרי תואר היכי מהני בדיקה שמא נסתם נראה דל"ח שמא עלה קרום ולא חיישינן אלא שמא עלה סירכא בצד אחד ונשאר נקב ולא צריך אלא בדיקת נקב משום דאפשר עילאה אנקב, ורק דיש לעיין במה נחלק מישב לו קוץ בושט דחיישינן שמא הבריא וניקב ונתרפא, והנה הפמ"ג כתב בסי' ל"ג שני טעמים למאן דחייש בושט שמא נתרפא למה לא חיישינן בבית הכוסות שמא נתרפא וכתב תי' אחד דלהכי לא חיישינן בבית הכוסות דמי החזירו ולא דמי לוושט דאוכלין ומשקין החזירו וזה כתב ההג"א ולפ"מ שבארנו למעלה בדעת הרמב"ם לא יתכן תי' זה דכתבנו דשמא נעשה קרום מלמעלה, ותי' ב' לפי שקרומי הושט דקים ולפ"ז יקשה מריאה דג"כ הקרום דק ונראה דהתם אמרינן דמצוי שהקוץ נקב שני הקרומים אבל בריאה שניקב מחמת חולי אפשר שלא ניקב אלא קרום א'.
והנה בדברי הרמב"ם בפ' י"א מוכח דלהלכה מחמיר בריאה הסמוכה לדופן יותר מבדבוקה דבדבוקה מתיר בסירכא דחליש פומי' בבדיקה ובסירכא כתב דלא ראינו מי שיעשה מעשה להתיר והיינו דסובר דסירכות לא נעשית מדופן אלא מריאה, (חסר).

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שחיטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה