אבן האזל על משנה תורה, הלכות שחיטה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ב · הלכה יב
לפיכך חרש או שוטה או קטן או שכור שנתבלבלה דעתו ומי שאחזתו רוח רעה ששחטו ואחרים רואין אותם שהשחיטה כתיקנה הרי זו כשרה, אבל סכין שנפלה ושחטה אע"פ ששחטה כדרכה הרי זו פסולה שנאמר וזבחת עד שיהי' הזובח אדם ואע"פ שאינו מתכוון לשחיטה.
בהא דאמרינן בסוכה קטן היודע לשחוט, יש שני פירושים רש"י פירש היודע לאמן את ידיו אע"פ שאינו מומחה ופי' התוס' דהוא לענין בדיעבד דאם אינו יודע לאמן את ידיו אפי' אחרים רואין אותו אסור, ורא"ש פירש דאם יודע לאמן ומומחה אפי' לכתחילה מותר, והך דסוכה היינו לענין לכתחילה, והנה במה דפי' התוס' דעת רש"י דהוא לענין דיעבד נראה דאי לא"ה למה פירש"י דיודע לשחוט היינו שיודע לאמן את ידיו, אעפ"י שאינו מומחה, דהא בסתמא צריך לפרש יודע לשחוט דהוא מומחה וא"כ למה לא נאמר כן לענין לכתחילה, ולענין גדול שאינו מומחה, יש מחלוקת בשו"ע ודעת רבינו ברוך דאסור לשחוט אפי' אחרים רואין אותן, [והנה הי' אפשר לומר דאפי' לדעת רבינו ברוך מ"מ לחש"ו מותר אפי' אינו מומחה לפמש"כ הגרעק"א בש"ך ס"ק ט"ו לחלק בין סתם בנ"א לחש"ו לענין דיעבד אם נמצא שאינו מומחה, וכן לענין לכתחלה לחלק מסתם בנ"א לידוע דלא גמיר. כן אפשר יש לחלק בין חש"ו לידוע דלא גמיר דעכ"פ בחש"ו מדקדקין יותר, ולכן אף דאין מוסרין לכתחילה לחש"ו אפי' רואין אותן דודאי יקלקלו, מ"מ ביודע לאמן את ידיו מוסרין, אלא דמ"מ כ"ז דוחק לענין לכתחילה ומהכ"ת נימא כן, ולמה לא נאמר דכיון דאינו מומחה אין מוסרין לו לכתחילה] ולכן הוכיחו התוס' דדעת רש"י לענין בדיעבד ולכן כתב רש"י דמיירי אעפ"י שאינו מומחה דלענין אחרים רואין אותן לא צריך מומחה.
והנה הקשו על הרא"ש דסותר דבריו דמתחילה כתב דמה דאמרינן דחש"ו אין שוחטין לכתחילה אפי' באחרים רואין אותן היינו באינו יכול לאמן את ידיו, אבל יכול לאמן את ידיו שוחט לכתחילה אם הוא מומחה וא"כ למה כתב מעיקרא דהיינו באינו יכול לאמן את ידיו, אלא דהוא פשוט דהרא"ש סובר דהא דקתני חוץ מחש"ו ע"כ מיירי אפי' הם מומחים דאם אינם מומחים א"צ למיתני דאסור בדיעבד, ואף דבגדול אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אבל בחש"ו ודאי לא אמרינן רוב זה, וא"כ ע"כ מיירי במומחין, ולכן כתב דהא דקתני דמ"מ אפי' אחרים רואין אותם דוקא בדיעבד, והיינו אפי' אם הוא מומחה, הוא דוקא אם אינו יכול לאמן את ידיו.
והנה לכאורה א"כ יסתור מה שכתבנו מקודם דאם נימא דהא דקתני בחש"ו דאחרים רואין אותן שחיטתן כשרה היינו במומחין א"כ מנלן דבאינו מומחה נמי כשר, וא"כ אכתי קשה למה הוצרך רש"י לפרש יודע לשחוט שאינו מומחה, איכא למימר חדא דהוא מילתא דמסתברא אפי' אם אינו מוכח, ועוד יש לומר דכיון דמתני' מיירי לרבינא מאינו מומחה ואח"כ קתני חש"ו ועל כולם קתני יכולים א"כ משמע דאפילו נצטרפו שני החסרונות דהיינו שהוא אינו מומחה וחש"ו מ"מ אם אחרים רואין אותם שחיטתם כשרה.