אבן האזל על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ה · הלכה ד
סיככה בפשתי העץ שלא דק אותן ולא נפצן כשרה שעדיין עץ הוא, ואם דק ונפץ אותן אין מסככין בו מפני שנשתנות צורתו וכאלו אינן מגדולי קרקע, מסככין בחבלים של סיב ושל חלף וכיוצא בהן שהרי צורתן עומד ואין החבלים כלים.
השגת הראב"ד סיככה בפשתי העץ וכו' טעם אחר יש לנו בזה מפני שאניצי פשתן ראויים ליתן אותה בכרים וכסתות והרי הן מקבלין טומאה ע"י דבר אחר ולא פחיתי מבלאי כלים עכ"ל.
כתב הרה"מ דודאי גרעי מבלאי כלים שנשארו מדבר שהיה מקבל טומאה מתחילה ואלו לא באו לכלל טומאה מעולם, עוד הק' לטעמו של הראב"ד דא"כ סככה בחצים זכרים למה כשרה והלא ראוי להנתן בברזל ויעשו חצים ויקבלו טומאה.
ויש לומר לדעת הראב"ד דודאי למש"כ הרמב"ם דבלאי כלים הוא מדרבנן בודאי לא שייך לדמות הגזירות, אבל יש לומר דהוא דאורייתא כיון שכבר היה מקבל טומאה לא דמי לפסולת גורן ויקב שהוא עוד גולמי ולכן סובר הראב"ד דכיון שכבר נגמרו וראויין ליתנן בכרים וכסתות לא דמו לפסולת גורן ויקב, ובזה מיושב קושית המ"מ מחצים זכרים דחצים זכרים דמקבלים טומאה כשנתנן בברזל משום דעץ המשמש הברזל אינם צריכים שום תיקון מקודם רק כשיתנום דמקבלים טומאה אז ודאי פסולים כמו שהביא הלח"מ בשם ריא"ז ומבואר ברמב"ם פ"ד מהלכות כלים.
ולפי"ז יהא צריך לומר דפירות דפסולים הוא כדאמר רב אשי מגורן ולא גורן, ובזה יש לבאר גם דברי הרמב"ם אלא דסובר דבלאי כלים כיון שנשברו שוב נעשו כמו גולמי וע"כ דהוא מדרבנן, רק דבדברי הרמב"ם לא משמע משום גולמי דהא כתב וכאלו אינם מגדולי קרקע.