אבן האזל על משנה תורה, הלכות שבת· הרב איסר זלמן מלצר
פרק יז · הלכה טז
מבוי שהיה גובהו מן הארץ עד קרקעית קורה עשרים אמה ועובי הקורה למעלה מעשרים כשר, היה גובהו יותר מעשרים ובא למעטו בקורה שמניח אותה למטה צריך להיות ברוחבה טפח כקורה, היה גובהו פחות מעשרה חוקק בו משך ד' על ד' אמות ומעמיק כדי להשלימו לעשרה.
ובא למעטו בקורה שמניח אותה למטה. נ. ב. עיין במ"מ דהכונה בקרקע וצ"ע מנין לנו שיהא צריך קורה דוקא ובפשוטו צריך למעטו בעפר כמו בסוכה, ובני הרב שיחי' אמר דמקורו מהא דאמר היכר של מטה כהיכר של מעלה ומפרש הרמב"ם דהוא כפשוטו בקורה למטה דאי לאו הכי לא שייך היכר של מטה דהוא רק מגביה הקרקע שיראו ההיכר של מעלה, אח"כ מצאתי בביאור הגר"א דמביא תוספתא דקתני קורה, ומ"מ המקור מגמ' הוא נכון דבאמת בלשון התוספתא אינו מדוייק דהכונה קורה בקרקע אלא לקורה למעלה ואינו כדברי הגמרא דמיירי במיעוט קרקע.