אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שבת· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ח · הלכה ב

פרק ח

הזורע כל שהוא חייב, הזומר את האילן כדי שיצמח הרי זה מעין זורע, אבל המשקה צמחין ואילנות בשבת הרי זה תולדת זורע וחייב בכל שהוא, וכן השורה חיטין ושעורין וכיוצא בהן במים הרי זה תולדת זורע וחייב בכל שהוא.
במש"כ הרמב"ם דהשורה חיטין ושעורין במים חייב משום זורע כתב המ"מ דמקורו הוא מהסוגיא בזבחים דף צ"ד ע"ב, והמג"א בסימן של"ו תמה בזה דאדרבא מסוגיא דשם מוכח להיפך דקאמר שם רבא זרק זרע פשתן למים חייב, ואמר בגמ' מ"ט אי משום דמקדח אי הכי חיטי ושערי נמי ומסיק התם גבי זרע פשתן קעביד לישה ומשמע דאינו חייב אלא בזרק זרע פשתן למים ומשום לש אבל בחיטי ושערי פטור, ועוד הקשה דל"ל בזרע פשתן טעמא משום לש לימא נמי משום זורע, וכתב לתרץ הקו' הב' דמשום לש מתחייב לאלתר כשנותן לתוך המים אבל בחיטי ושערי אינו חייב משום זורע אלא בשורה זמן ארוך, ועיי"ש בביאור הגר"א דהק' כמ"כ על הרמב"ם ולא רצה לתרץ כמש"כ המג"א משום דעכ"פ מנלן מקור להך דינא כיון דבזבחים אינו מחייב משום זורע אלא משום לש וכמו שהק' המג"א.
ונראה לומר דראייתו של הרמב"ם הוא מזה דלכאורה צריך להבין למה לא הוזכר שם בגמ' כרשינים ולמה לא אמר רבא דינו בזרק כרשינים לתוך המים דהוא חייב וכדפריך שם א"ה חיטי ושערי נמי, והא כרשינים שכיחי טובא בש"ס ודרכן ליתנן במים בשביל מאכל בהמה, וזה אי אפשר לומר דגבי כרשינים באמת פטור לגמרי דהא במתניתין שבת י"ז ע"ב תני בהדיא ב"ש אומרים אין שורין דיו וסמנין וכרשינין אלא כדי שישורו מבעוד יום ובודאי דבשבת עצמה חייב לד"ה, ובע"כ צריך לומר דבאמת גם בכרשינין מיתחייב כשנותנן במים רק דאינו חייב בזה משום לש אלא משום זורע, והא דאמר בגמ' שבת י"ח ע"א דחייב משום לש זהו רק בשורה דיו וסממנים אבל כרשינים לא מחייב לאלתר כשנותנו במים דאין שם לישה, וכן מוכח ברמב"ם בפכ"א הל' ל"ה דהא דאין מלעיטין כרשינים במים הוא משום דשמא יבוא לידי לישת קמח, ולפי"ז צ"ל דהא דמקשי הגמ' בזבחים א"ה חיטי ושערי נמי ליחייב הכונה היא להוכיח דעכ"פ בזריקה גרידא כדמיירי שם רבא אין ליחייב משום זורע דזריעה הוי רק אחרי שהות ולכן מוכח דדינא דרבא לא מיירי משום זורע כ"א משום לש דלישה היינו התדבקות החלקים הוה לאלתר כשנותן לתוך המים משא"כ זריעה, ולכן כרשינין וחיטי ושערי אף דאין שם לש מחייבי בהו משום זריעה כששורה אותה זמן רב במים וכמש"כ הרמב"ם השורה חיטין ושעורין, והא דכתב הרמב"ם בפכ"א שמא יבוא לידי לישת קמח היינו דכיון דנותנן במים להאכילן לאלתר ליכא בזה משום זורע.
אמנם בלא"ה נראה דמוכרחין לומר דגבי חיטי ושערי וכיוצא בהן יש איסור זריעה כששרה אותם במים דהא פריך בשבת דף י"ח ע"ב גיגית נר וקדרה מ"ט שרו ב"ש ומשנינן דאפקורי מפקיר להו ומפורש בגמ' דגבי גיגית היינו שריית שעורים איכא איסור מלאכה בשבת, ואיזה איסור איכא גבי גיגית, אלא ודאי דשריית שעורים הוה תולדה דזורע כששורה אותם זמן רב וכמש"נ.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה