אבן האזל על משנה תורה, הלכות שבת· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ב · הלכה ד
החושש בעיניו והוא שיהיה בשתיהם או באחת מהם ציר או שהיו דמעות שותתות מהן מרוב הכאב או שהיה דם שותת מהן או שהיה בהן קדחת וכיוצא בחלאים אלו הרי זה בכלל חולים שיש בהן סכנה ומחללין עליו את השבת ועושין לו כל צורכי רפואה.
הרמב"ם השמיט הא דאמר בגמ' ותחלת אוכלא לאפוקי סוף אוכלא ומשמע דאינו מפרש כפירש"י דגם בסוף החולי יש קצת קידחא, וכן הפמ"ג ואחריו המשנה ברורה כתבו דבסוף החולי אף שיש הסמנים הללו אין מחללין, דא"כ לפי"ז הי' להרמב"ם להביא דתחלת אוכלא דוקא וע"כ דמפרש דכל אלו אינם אלא בתחלת אוכלא ולכן אינו צריך להביא אך דינא כיון שהביא הסמנים דדוקא כל זמן שיש הסמנים האלו מחללין.
ומש"כ והוא שיהיה ציר נראה דזה הוא גירסת הרמב"ם בגמ' במקום דיצא צירא וכ"כ בביאור הגר"א סי' שכ"ח, אבל בטור הגירסא בד' הרמב"ם ציר או דיצא.