אבן האזל על משנה תורה, הלכות שבת· הרב איסר זלמן מלצר
פרק א · הלכה ז
כל העושה מלאכה בשבת אע"פ שאינו צריך לגופה חייב עליה, כיצד הרי שכבה את הנר מפני שהוא צריך לשמן או לפתילה כדי שלא יאבד או כדי שלא ישרף או כדי שלא יבקע חרש של נר, מפני שהכיבוי מלאכה והרי נתכוין לכבות ואע"פ שאינו צריך לגוף הכיבוי ולא כבה אלא מפני השמן או מפני החרש או מפני הפתילה הרי זה חייב, וכן המעביר את הקוץ ארבע אמות ברשות הרבים או המכבה את הגחלת כדי שלא יזוקו בהן רבים חייב ואע"פ שאינו צריך לגוף הכיבוי או לגוף העברה אלא להרחיק ההיזק הרי זה חייב וכן כל כיוצא בזה.
השגת הראב"ד כל העושה מלאכה בשבת, כתב הראב"ד ז"ל ר"ח ז"ל פסק כר"ש שהוא פטור מדאמרינן פרק נוטל רבא כר"ש ס"ל דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה.
נראה דהרמב"ם מפרש כפירש"י בדף ק"ו ע"א דר' יוחנן דס"ל דחובל ומבעיר אינו חייב אלא בצריך לכלבו ולאפרו היינו משום דסבר כר' יהודה דמשאצל"ג חייב, וכיון דשמואל ור' יוחנן סברי כר' יהודה הכי נקטינן, ומה שהקשה הראב"ד דהא רבא ס"ל כר"ש יש לומר דהרמב"ם סובר דצריך לגרוס רבה משום קושיית הראשונים שם דהא רבא אמר בדף צ"ד ע"א דבאדם לא פליגי רבנן על ר' נתן, והלכה כשמואל ור' יוחנן לגבי רבה דרק מאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי.
ומש"כ הרמב"ם או לפתילה, הנה הר"י הראני שבכת"י תימן ליתא בב' המקומות הפתילה, והוא נכון דבגמ' כ"ט ע"ב מוקמי' הא דכחס על הפתילה אף כר"ש והוי מלאכה הצריכה לגופה, אמנם גם לגירסתנו מיושב דהרמב"ם כתב דצריך לפתילה כדי שלא יאבד או שלא ישרף וזה הוי משאצל"ג ודוקא בפתילה דצריך להבהבה הוי מלאכה הצריכה לגופה.