אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· הרב איסר זלמן מלצר

פרק א · הלכה ד

פרק א

כל מלאכה שחייבין עליה בשבת אם עשה אותה ביום טוב שלא לצורך אכילה לוקה חוץ מן ההוצאה מרשות לרשות וההבערה שמתוך שהותרה הוצאה ביום טוב לצורך אכילה הותרה שלא לצורך אכילה, לפיכך מותר ביום טוב להוציא קטן או ספר תורה או מפתח וכיוצא באלו מרשות לרשות, וכן מותר להבעיר אע"פ שאינו לצורך אכילה, ושאר מלאכות כל שיש בו צורך אכילה מותר כגון שחיטה ואפייה ולישה וכיוצא בהן, וכל שאין בהן צורך אכילה אסור כגון כתיבה ואריגה ובנין וכיוצא בהן.
נראה לומר דטעמו של הרמב"ם דסובר דלא אמרינן מתוך אלא בהוצאה והבערה משום דסובר דהסוגיא בביצה י"ב ע"א דסברה דאמרינן מתוך גבי עולת נדבה פליגא אסוגיא דכתובות ז' ע"א דסברה דאמרינן מתוך בכל מלאכות דיו"ט, והיינו משום דהסוגיא בכתובות סברה דבעינן צורך אוכל נפש קצת וכמש"כ התוס' שם, ומטעם זה בעיא שיהא שוה לכל נפש, אבל סוגיא דביצה כיון דסברה דאמרינן מתוך גם לגבי עולת נדבה ע"כ דסברה דלא בעינן צורך כלל, ומש"כ התוס' דבעולת נדבה הוה צורך קצת משום שמחת יו"ט שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקן, לא מיסתבר כיון דמעיקר הדין אין מקריבין נדרים ונדבות א"כ אין בזה צורך, ועוד דהא לא יזרקו את הדם, ואף דבזה יש לומר דמי ששחט היה סבור שיזרקו את הדם, אך זה אינו דכיון דאמרינן לוקה ע"כ שהתרו בו וידע שאין מקריבין וא"כ לא שייך לומר דאיכא מצוה ולא הוה צורך כלל, ולכן סובר הרמב"ם דהסוגיא דביצה סברה דלא בעינן צורך קצת, וכיון דהסוגיא בביצה בדוכתא פליגא ההיא דכתובות סובר הרמב"ם דלהלכה לא בעינן צורך קצת.
וכיון שכן דלא בעינן צורך קצת אי אמרינן מתוך א"כ רבה ורב חסדא דפליגי בפסחים באופה מיו"ט לחול אי לוקה ע"כ דסברי דלא אמרינן מתוך, דבשלמא לפי הסוגיא דכתובות דבעינן צורך היום קצת מיושב והוא משום דאופה לחול לא הוי צורך היום כלל, אבל לפי הסוגיא דביצה ושכן נקטינן להלכה כיון דנשנית במקומה דלא בעינן צורך קצת ע"כ דלית להו מתוך.
וטעם המחלוקת בין הסוגיות הוא משום דהא איכא קרא דלכם ולא לנכרים, וקשה מאי שנא משלא לצורך ואף שיש מן המפרשים שכתבו דלנכרים גרע טפי אבל לא מסתבר כלל, וע"כ מאן דאית ליה מתוך בכל המלאכות יסבור כמש"כ התוס' דלא הוי אלא עשה ולא אמרינן אהדריה לאסורא קמא, אבל רבה ורב חסדא סברי דאמרינן אהדריה לאיסורא קמא וע"כ דלא אמרינן מתוך, אבל כיון דמקרא דאך אשר יאכל לכל נפש מוכח דאמרינן מתוך דאל"כ לא הוי לקרא ליכתב בלשון זה דמשמע דהמלאכה שהיא מלאכת אוכל נפש מותרת, לכן אמרינן דבהוצאה והבערה דכתיב ביום השבת גלי קרא דבזה לא דרשינן לכם ולא לנכרים או בהוצאה משום דמלאכה גרועה היא כמו שכתבו המפרשים ולא משום דכתיב ביום השבת משום דההוא בדברי קבלה, והבערה משום דכתיב ביום השבת בקרא.
ובזה מבואר מש"כ המ"מ בתוך דבריו ושאר המלאכות שהן באכילה אפילו עשאן שלא לאכלן אינו לוקה והקשה הפר"ח דהא זהו משום הואיל ואדרבא מכאן מוכח דלא אמרינן מתוך, אכן כונת המ"מ הוא לומר דעכ"פ מדאית לן הואיל מוכח דדרשינן קרא דאך אשר יאכל לכל נפש דמלאכה כזו מותרת אלא דגבי דין מתוך אפקי קרא דלכם ולא לנכרים אבל הואיל נשאר בהיתרו, דאם הוה סברינן דרק לצורך אוכל נפש מותר לא היה שייך לא דינא דמתוך ולא דינא דהואיל, כיון דעיקר המלאכה לא הותרה אלא משום אוכל נפש, ובזה מבואר מה שהקשו התוס' בפסחים מ"ז על מה דסבירא ליה לרבה דאמרינן הואיל ואי מיקלעי אורחים, א"כ בטלת כל מלאכת שבת הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה, אבל באמת לק"מ דגבי שבת לא שייך כלל למיפטריה משום דראוי לחולה שיש בו סכנה דדוקא אם עושה לצורך חולה הותרה המלאכה אבל אם עשה לצורך בריא אף שאח"כ אכל חולה לא מיפטר משום דודאי עביד באיסורא משא"כ בדין הואיל דאמרינן גבי יו"ט מהני התירא הואיל ומיקלעי אורחים משום דכתיב קרא אך אשר יאכל, וזהו שצירף המ"מ דין ההואיל לדין דמתוך, והיינו משום דהתירא דמתוך הוא משום דגלי קרא דמלאכה כזו מותרת ולענין מתוך אפקי קרא דלכם ולא לנכרים.
שוב ראיתי שכתב כן להדיא הרשב"א בשבת ל"ט ע"ב גבי במה דאמרי ב"ש לא יחם אדם חמין לרגליו אלא א"כ ראויין לשתיה וכתבו שם התוס' דדוקא כשמחם אותם לצורך שתייה אבל לצורך רחיצה אע"פ שראויין לשתייה אסרי ב"ש דהא לית להו מתוך, והרשב"א הוסיף לדבריהם ומאן דלית ליה מתוך לית ליה הואיל, והגרעק"א בגליון שם הקשה דיסוד זה נסתר מגמ' מפורשת בפסחים מ"ז ע"ב דהקשו בגמ' למאן דאית ליה הואיל מהמבשל גיד הנשה ביו"ט ואכלו ובביצה שם מבואר דברייתא כב"ש דלית להו מתוך, והתוס' באמת כתבו שם להדיא דמכאן מוכיח ריב"א דאפילו מאן דלית ליה מתוך אית ליה הואיל.
אכן יש לומר בזה עפי"מ שכתב הגאון ר"י מפראג בס' בינה לעתים דברייתא זו דאית לה חילוק מלאכות ביו"ט ע"כ דלא דריש ביום השבת למעוטי יו"ט עיי"ש בדבריו, וא"כ שפיר יש לומר דר' יוחנן דאמר שם דברייתא אתיא כמאן דלית ליה מתוך הוא משום דאית ליה מתוך בכל המלאכות, אבל אביי דפריך בפסחים לרבה דאית ליה הואיל פריך שפיר דרבה ודאי לית ליה מתוך בכל המלאכות כיון דצריך להואיל כמש"כ ואף דחייב שם משום הבערה, ובהבערה כ"ע סברי דאמרי' מתוך היינו דוקא אי דרשינן מביום השבת למעוטי יו"ט אבל האי ברייתא דלא ס"ל דרשא דביום השבת הבערה באמת לא יצא מכלל כל המלאכות וא"כ שפיר מוכח דלהך ברייתא ליתא למתוך אף בהבערה ורק בהוצאה משום דהוי מלאכה גרועה ולכן פליגי ב"ש וב"ה בהוצאה לענין מתוך, ושפיר יש לומר כמו שכתבו הרשב"א והתוס' דכללא הוא דמאן דלית ליה מתוך לית ליה הואיל, דאי סברינן דלא הותרה כלל המלאכה אלא לצורך אוכל נפש ממש בודאי לא שייך האי התירא דהואיל, ועיין עוד מש"כ לקמן בהלכה י"ג באריכות לבאר שיטת התוס' והרשב"א ובמש"כ לתרץ קושית הגרעק"א.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה