אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ה · הלכה א

פרק ה

מי שהפקיד אצלו מעות של עניים או של פדיון שבויים ופשע בהם ונגנבו פטור שנאמר לשמור ולא לחלק לעניים, והרי הוא ממון שאין לו תובעים, אפי' באו עליו גנבים וקדם והציל עצמו בממון שבויים פטור אין לך פדיון שבויים גדול מזה, בד"א בשאין זה הממון מופקד לעניי מקום זה או לשבויים אלו, אבל אם היו לעניים אלו או לשבויים אלו והרי הוא קצוץ להן הרי זה הממון שיש לו תובעין וישלם אם פשע, או ישבע שלא פשע כדרך כל השומרים.
אין לך פדיון שבויים גדול מזה, הכ"מ הביא קושיית הרשב"א דלמה לן הך טעמא תיפוק ליה דהו"ל ממון שאין עליו תובעים, ותי' הנמוק"י בשם הרא"ש דדוקא היכא דנתן לשומר לחלק לעניים פטור השומר, אבל אם נתן לו לשמור ושיחזיר לו והמפקיד יחלק חייב השומר דהוא מחוייב למפקיד, וכתב הלח"מ דע"כ גם הרמב"ם יתרץ כן משום דא"א לאוקמי בשבויים ידועים, דמוכח מדבריו דבזה לא מהני טעמא דאין לך פדיון שבויים גדול מזה דאין לשנות מממון שבוי אחד לשני, אבל קשה דבדברי הרמב"ם א"א לפרש כן דא"כ היה לו לכתוב מי שהפקידו אצלו מעות של עניים לחלק, ולמה כתב בסתם מעות של עניים, ומוכח דבכל גווני פטור ומפרש לשמור ולא לחלק לעניים דהכונה לשמור בעד הבעלים ולא שהממון הוא בעד עניים שאינם ידועים דהו"ל ממון שאין להם תובעים, וכיון דהשומר ע"כ צריך לחלקם לעניים שאינם ידועים לא מיקרי לשמור בעד בעלים, וטעמו של הרמב"ם ברור דמפרש הא דרב יוסף דאפקיד ארנקי דצדקה גבי ההוא גברא כפשוטו שלא הפקיד אצלו ע"מ שהוא יחלק ומ"מ פריך אביי מלשמור ולא לחלק לעניים ולהרא"ש צריך לפרש שהפקיד אצלו ע"מ שהוא יחלק וזהו דוחק. לכן מוכיח דבכל גווני פטור, וממילא קשה ל"ל טעמא דאין לך פדיון שבויים גדול מזה.
ונראה דהנה הלח"מ כתב דאין לחלק דפטורא דלשמור ולא לחלק לעניים הוא רק שלא לחייב להשומר אם פשע, אבל אם נתנם לאחר בעד עצמו חייב דהא מזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור משום דהו"ל ממון שאין לו תובעים, אלמא דאפי' אכלן פטור, אך יש לומר דאיכא נ"מ בין דינו דשומר ובין היכא שנטלם לעצמו דאף דגבי שומר אפי' לא נתן לשומר ע"מ שיחלק לעניים ואף שנתן לו בסתם לשמור כיון דהמעות עומדות לחלקם לעניים פטור זהו רק דין בשומר דנתמעט מקרא דלשמור, אבל אם נטלם ואכלם אף דגבי מתנות כהונה פטור אפי' אכלם זהו משום שאין כאן כלל בעלים לתבוע, אבל בשומר שהמפקיד נתן לו ע"מ שיחזירם לו ויש לו בעלות על המעות לזה שיוכל לתבוע ממי שנטלם, לכן אם אכלם חייב וכן אם נתנם לאחר בשביל עצמו.
איברא דהמל"מ בפ' ד' מהל' מלוה הל' י"ד הוכיח דהך דינא דלשמור ולא לחלק לעניים מהני לפטור אפי' מזיק דהא הרמב"ם סובר בפ"ב מהל' שכירות דאם פשע בקרקעות ועבדים ושטרות חייב משום דפושע הוא מזיק, וכיון דכאן פושע פטור ע"כ גם מזיק פטור, אכן יש לחלק מדין קרקעות ועבדים ושטרות לדין לשמור ולא לחלק לעניים עפ"מ שכתבתי בפ"ב מהל' שכירות בטעמו של הרמב"ם דסובר שם דפושע חייב, משום דסובר דכל השומרים נתחייבו משעת משיכה, והיינו שנתחייבו לשמור הפקדון ולהחזיר לבעלים, ומשום זה לא כתב הרמב"ם כלל דפושע חייב, אלא דאם נגנבה או נאבדה פטור בש"ח, ונאנסה פטור בש"ש וחייב לישבע שלא פשע, וממילא אפי' הני דנתמעטו מדין חיובי תשלומין בשומרים זהו רק בש"ש אם נגנבה או נאבדה, ובש"ח פטור משבועה אבל אם פשע חיובו אינו מדיני חיובי תשלומין דשומרים, אלא מעיקר דין התחייבותו שקבל הפקדון ע"מ להחזיר לבעלים וכשאינו מחזיר אינו מקיים תנאו, ובארתי דזהו שכתב דפושע מזיק הוא בזה שקבל לשמור ופשע ולא החזיר, וכל זה הוא בדין קרקעות ועבדים ושטרות שנתמעטו מכלל ופרט וכלל מקרא דכי יתן איש אל רעהו דהוא רק מיעוט דבהנהו ליכא דיני חיובי תשלומין ושבועת שומרים דעכ"פ לא נתמעטו דלא שייך בהם עיקר קבלת שמירה, אבל לאבד ולקרוע ולחלק לעניים דנתמעטו מלשמור בזה גלי קרא דליכא בהו דין שמירה, וממילא ליכא טעמא לומר דאם פשע חייב דפושע הוא כמזיק דהא דין זה נמשך מחיוב שמירה ואם לא קבל עליו שמירה או אפי' קבל עליו אלא שלא משך הפקדון לא נתחייב בשמירה ואפי' פשע פטור, וכיון דמיעטה תורה הני מדין לשמור דבכה"ג ליכא דין שמירה ממילא פטור אפי' אם פשע.
אמנם דהרמב"ן במלחמות בהך סוגיא כתב דהמיעוט מלשמור הוא ע"כ דאפי' אם הזיק פטור דאם מדין שמירה פטור ל"צ קרא כיון דאמר לו לאבד או לקרוע הא לא אמר לו לשמור וממילא פטור, ועוד דומיא דלחלק לעניים דאפי' זרקו לים פטור דליכא דתבע ליה, וזהו דלא כמש"כ בדעת הרמב"ם, אבל בדעת הרמב"ם ע"כ צ"ל כמש"כ, ומה שכתב הרמב"ן דלחלק לעניים כיון דליכא דתבע ליה פטור אפי' הזיק אינו מוכרח דלא מיבעי היכי שלא אמר להשומר לחלק דודאי שייך לומר שהמפקיד הוא בעלים ויכול לתבוע וכמש"כ, אלא אפי' אם אמר להשומר שהוא יחלק כיון שעכ"פ המפקיד מסר לו שיחלק לעניים וכשלא קיים תנאו יש להמפקיד רשות לתבוע להשומר שעל מנת זה מסר לו, אלא דמ"מ נתמעט מקרא דלשמור דמפרשינן לשמור עבורו ולא היכי דאין לו בעצמו זכות בהפקדון וגם אינו חייב המפקיד לשלם אם יאבד משום דהוי ממון שאין לו תובעין.
ובמה שהוכיח הרמב"ן דאם לא נתמעט אלא מדין שמירה א"כ ל"ל מיעוטא תיפוק ליה דלא קבל עליו לשמור כיון שנתן לו לאבד ולקרוע נראה דיש לומר דצריך קרא למעט אפי' היכי שקבל עליו השומר שמירה על זה שישמור הפקדון היום כדי לאבד אותו למחר והמפקיד רוצה בזה למרמי אימתא אאינשי ביתיה כדאמר בשבת בדף ק"ה ומ"מ כיון דעכ"פ לא נתן לו ע"מ שיחזיר לו הפקדון לא קרינן ביה לשמור, ומיושב שפיר דהמיעוט מלשמור הוא כפשוטו דלא נתמעט אלא מדין שמירה וכדעת הרמב"ם.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה