אבן האזל על משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ג · הלכה ד
השאילו שתי פרות חצי היום בשאלה וחצי היום בשכירות המשאיל אומר בזמן השאלה מתה, והלה אומר אחת מתה בזמן השאלה והאחרת איני יודע מתוך שאינו יכול לישבע ישלם השתים וכן אם מסר לו שלש פרות שתים שאולות ואחת שכורה. המשאיל אומר שתים השאולות הן שמתו והשואל אומר אחת השאולה מתה ודאי, אבל השניה שמתה איני יודע אם השאולה האחרת או השכורה מתוך שאינו יכול לישבע שהרי אומר איני יודע ישלם השתים. ובהלכות טוען ונטען יתבאר דין זה וכיוצא בו מכל הטוענים שאינם יכולין לישבע וכיצד משלמים ומאיזה טעם משלמים.
מתוך שאינו יכול לישבע, המ"מ הקשה דא"כ בהל' ג' כשהשואל אומר איני יודע יהי' מחויב שבועה שמתה כדרכה ולא פשע בה ויגלגל עליו ששכורה מתה ומשואיל"מ ותי' דכיון דעיקר השבועה שלא פשע בה היא שמא למשאיל לא אמרינן בזה משואיל"מ והנה בפ"ה מהל' טוען הל' י"ג כתב הרמב"ם מי שנתחייב שבועה אפי' היסת והתחיל התובע לגלגל עליו דברים אחרים שלא טען אותם, וראה הנתבע כך ואומר איני רוצה להשבע אלא הריני משלם הטענה הראשונה שנתחייבתי על כפירתה שבועה, אין שומעין לו. אלא אומרים לנתבע או תן כל מה שגלגל עליך מטענות הודאות או השבע והפטר, וכתב המ"מ דמה שכתב הרמב"ם מטענות הודאות כלומר שאם טען עליו התובע טענת ספק ורצה הלה לשלם עיקר תביעתו אינו חייב על הגלגולים לשלם. ולזה הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל פ' השואל עכ"ל, וצריך לבאר טעמא דמילתא דכיון דדין גלגול הוא אפי' אם מגלגל עליו טענת ספק. וכיון דחזינן דלא מהני מה שרוצה לשלם כשעיקר התביעה היא טענת ברי, א"כ למה מהני כשעיקר התביעה שמגלגל ממנה היא בטענת ספק, עוד צריך לבאר בטענת ברי שהמ"מ כתב שאם רצה לשלם עיקר תביעתו אינו חייב על הגלגולים לשלם, והיה משמע מדבריו שרק לשלם אינו צריך. אבל שבועה שאינו יודע צריך לישבע, וכן כתב הרמב"ן בב"מ דף צ"ח על דברי הראב"ד שכתב דלא אמרינן בגלגול שבועה משואיל"מ, וכשטוען איני יודע פטור. וע"ז כתב דאינו כן דאפי' אם נימא דלא אמרינן בגלגול משואיל"מ, אבל עכ"פ צריך שבועה חמורה שאינו יודע, אבל מדברי הרמב"ם משמע דדוקא מטענות הודאות אבל אם מגלגל עליו טענות ספיקות והוא משלם על עיקר הטענה א"צ לישבע על הגלגולים.
ונראה דשני דינים יש בגלגול, א' אם טוען טענת ברי יש דין גלגול שחייב שבועה על טענת הגלגול, והיינו שכמו שהטענה שטען בעיקר השבועה יש לה כח לחייב שבועה כן גם הטענה שטוען ומגלגל אף שאין לה כח לחייב שבועה שהוא כופר הכל או שהוא בקרקע מ"מ ע"י גלגול יש בכח הטענה לחייב שבועה, וזהו אם טוען התובע ברי, ב' בטענת שמא לא שייך לומר שטענת העיקר שמחייבין עליו שבועה יש בכחה לחזק טענת הספק שמגלגל בה לחייב שבועה דכיון שטוען ספק אין שם טענה עליה, אלא בטענת ספק דין הגלגול הוא רק ע"י השבועה, שבשעה שנשבע על עיקר הטענה מגלגל עליו שישבע גם על טענות הספיקות שלו, ולכן שפיר מיושב דהיכי דרוצה לשלם על עיקר הטענה א"כ אין כאן שבועה שתגלגל עוד שבועה, ולכן פטור גם משבועה כשטוען בטענת הגלגול רק טענת ספק, אבל כשטוען ודאי כיון דאמרינן שהטענה שמחייבת שבועה גוררת שגם הטענה השניה תחייב שבועה, א"כ לא מהני מה שמשלם על עיקר הטענה כיון דהטענה גוררת ומחזקת הטענה שמגלגל וצריך ע"כ לישבע על הגלגול, ומבואר דאף שעל הראב"ד חולק הרמב"ן וסובר דאפי' אם נימא דלא אמרינן בשבועת גלגול משואיל"מ כשהנתבע טוען איני יודע מ"מ עכ"פ צריך ודאי לישבע על האיני יודע שבועה חמורה מדין גלגול, ומ"מ הביא דברי הרמב"ם דהיכי שמשלם על עיקר התביעה א"צ לישבע על טענות ספיקות והוא כמו שבארנו.
אכן המקור לדברינו לחלק בין שני גדרי הגלגול נראה מהא דאמרינן בקדושין דף כ"ח אחר שלמדו דין גלגול שבועה משבועת סוטה, אשכחן בודאי ספק מנלן תניא רשב"י אומר נאמרה שבועה בחוץ ונאמרה שבועה בפנים, מה שבועה האמורה בפנים עשה בה ספק כודאי, אף שבועה האמורה בחוץ עשה בה ספק כודאי, והנה מעיקרא דפריך ספק מנלן פירש"י דא"א ללמוד מסוטה שכל דין שבועה שלה בספק וע"ז ילפינן שבועה משבועה, ואפשר לומר דגם למסקנא יש חילוק משבועה על טענת ודאי לשבועה על טענת ספק, דשבועה על טענת ודאי שפיר יש לגלגל בעיקר הטענה, אבל שבועה על טענת ספק דמסוטה א"א ללמוד דכל שבועתה ספק, והיינו שגם על טענת ספק הצריכה התורה שבועה ואפשר עוד משום דהוי רגלים לדבר שקינא לה ונסתרה לכן יש חשד גם על איש אחר אפי' אם לא זינתה עם זה דשמא היה עיכוב אחר, אבל היא חשודה על זנות, אבל בממון שעל טענת ספק אינו חייב שבועה אימא שגם ע"י גלגול אינו יכול לחייב שבועה וע"ז ילפינן שבועה שבועה ואפשר לומר דאין הלמוד שטענת ספק ג"כ אפשר לחייב שבועה ע"י גלגול דבודאי טענת שמא אינה טענה אלא דעיקר השבועה יש בכחה לגלגל דכשהוא נשבע על דבר אחד מגלגל עליו שישבע גם על השני, וזהו דוקא אם נשבע על העיקר אבל הטענה לבד אין בכחה לחייב שבועה, ונ"מ דהיכי שמשלם על עיקר התביעה אין כאן שבועה לגלגל ממנה לחייב שבועה על טענות ספק.
ומבואר לפימש"כ מה שכתב המ"מ כאן דכיון דעיקר שבועתו הוא שבועת השומרים שהיא בספק אין אומרים שיהי' משואיל"מ על הגלגול, דכיון דעיקר השבועה היא על שמא א"כ אין הגלגול כאן שטענת העיקר מחזקת טענת הגלגול, ולכן אפי' אם בטענת הגלגול טוען המגלגל ברי מ"מ לא אמרינן משואיל"מ כיון שטענת העיקר היא שמא ואין הגלגול אלא על השבועה דשבועה גוררת שבועה, ולכן שפיר דאינו משלם כשאינו יכול לישבע.