אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ט · הלכה יד

הלכה ו

באו שנים אחר שהעיד האחד והכחישו[הו] ואמרו לו לא ראית הרי (אלו) [הן] כב' עדיות המכחישות זו את זו ועורפין, אשה אומרת ראיתי את ההורג ואשה אחרת מכחשת אותה ואומרת לא ראית היו עורפין בין שבאו שתיהן כאחת בין שבאו זו אחר זו, שנים אומרים ראינו ואחד אומר להן לא ראיתם, אין עורפין אחד אומר ראיתי ושנים אומרים לו לא ראית היו עורפין.
השגת הראב"ד: אשה אומרת ראיתי את ההורג עד בין שבאו שתיהן כאחת בין שבאו זו אחר זו. א"א נראה מן הגמ' שזה שיבוש הוא דבזה אחר זה הראשון עיקר ואפילו אשה עכ"ל.
הכ"מ כתב דעד כאן לא מפלגינן בין בבת אחת בין בזא"ז אלא בעד כשר ולאפוקי מהראב"ד וכו', ודבריו תמוהים דבודאי מוכח בסוגיא כדברי הראב"ד דהא אוקים בגמ' מתני' דתנן אחד אומר ראיתי ושנים אומרים לא ראית היו עורפין דדייקינן הא חד וחד לא היו עורפין דכולה בפסולי עדות וכגון דאתיא אשה מעיקרא, ופירש"י דמיירי בין בב"א בין בזא"ז ואתא לאשמעינן בזא"ז דשנים מבטלי דאזלינן בתר רוב דעות ומוכח דבחד וחד לא היו עורפין משום דהראשונה היתה נאמנת כשנים, וכבר הקשה זה הלח"מ בפי"ב מה' גירושין. עוד הקשה שם דשם סובר הרמב"ם דגם באשה אמרינן כל מקום שהאמינה תורה. וכתב הלח"מ לחזק קושייתו דהתוס' כתבו דאפי' למ"ד דבב"א נמי נאמן הראשון כשנים מ"מ גבי עד מיתה דהוא מדרבנן כו"ע מודו. וא"כ כיון דפסק הרמב"ם גבי עד מיתה דהראשון נאמן אפי' בפסולין א"כ כ"ש גבי עגלה ערופה.
ונראה דהחלוק בין עד מיתה לעגלה ערופה הוא דכיון דחזינן דבעד מיתה בעינן דוקא התירוה לינשא אף דבע"ע ועד סוטה סגי שיהיו בזא"ז דנאמן הא', וטעמא משום דבע"מ אינו נאמן אלא מדרבנן כמש"כ התוס' ומטעם זה אפי' למ"ד דגם בב"א נאמן הא' מ"מ בעד מיתה כו"ע מודו, ולכן לגבי נאמנות אשה הוא להיפוך מטעם זה גופא, דאף דבאשה לא אמרינן כ"מ שהאמינה תורה משום דא"א להיות כב' עדים כשרים ומה דהאמינה תורה הוא רק בתורת נאמנות ושפיר מהני הכחשת הב', אבל בהתירוה לינשא דטעמא דלא מהני הכחשת הב' הוא משום דצריך הב' להוציאה מהיתרה הראשון ואין לו נאמנות ע"ז. לכן שפיר שייך דין זה גם באשה המעידה כיון דעכ"פ כבר התירוה ב"ד ואין נאמנות להב' להוציאה מהיתרה.
ועכשיו נוכל ליישב סוגיית הגמ' לפי שיטת הרמב"ם דהנה הרמב"ם יש לו מקור לשיטתו מד' הגמ' דמחלק בין היכי דאתא עד כשר מעיקרא דלא מהני הכחשת ב' נשים, ובין היכי דאתיא אשה מעיקרא דמהני, וכיון דשיטת הרמב"ם דעד הראשון הוי כשנים ממש דהא כתב דאם בא מקודם ע"א ואח"כ ב' עדים הרי הם כב' כתי עדים המכחישות זו את זו. ואם נימא דאשה נמי בדין כל מקום שהאמינה תורה א"כ היא כשנים ממש והיכי מהני העדת ב' נשים אח"כ לבטל עדות ב' עדים כשרים, והיכי אפשר הך כללא דבפסולים הלך אחר רוב דעות. ומוכח דאשה אינה בדין כל מקום שהאמינה תורה. ואף דגבי עד מיתה מבואר שם דאם באו ב' נשים אחר שהתירוה ב"ד תצא אף דאשה אחת אינה יכולה להכחישה, זהו משום דמה דכתבנו דאם היתה אשה נאמנת כב' לא הוי מהני הכחשת ב' נשים, הוא אם היה לה דין כשנים מצד עיקר דין עדותה, אבל כיון דגבי עד מיתה גם בעד כשר אינו נאמן הא' כשנים אלא כשהתירוה לינשא משום דאין כח להב' להוציא האשה מהיתרה, לכן גם באשה אף דאשה אחת אינה יכולה להכחישה היינו משום דהב' אינה מבטלת לגמרי עדות הא', אבל בב' נשים המכחישות כיון דקיי"ל הלך אחר רוב דעות ומעיקר הדין נאמנים יותר ונתבטל עדות הא', לכן ע"כ גם בהתירוה לינשא מתבטל הפסק ב"ד.
ולפי"ז נאמר דגם גבי עגלה ערופה אם אשה אומרת ראיתי ונעשה פסק ב"ד דלא יערפו אז גם הרמב"ם יודה דלא מהני הכחשת הב' וכמו גבי עד מיתה, ומה שלא כתב זה הוא משום דאינו מבואר כאן להדיא בגמ' וסמך על מה שמבואר גבי עד מיתה, ומ"מ אם יבואו ב' נשים ויכחישו יתחייב עריפה כיון שהם מבטלים לגמרי העדות הראשונה, וא"כ מבואר דמה דתנן אשה אומרת ראיתי וב' אומרים לא ראיתי היו עורפין זהו לומר דנאמנים בתורת ודאי ונ"מ דנאמנים אפי' נגד פסק ב"ד וכנ"ל:

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה