אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ה · הלכה ו

הלכה ג

וכן הרב המכה את תלמידו או שליח ב"ד שהכה את בע"ד הנמנע מלבוא לדין והמיתו בשגגה פטור מגלות שנאמר לחטוב עצים לדברי הרשות יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח ב"ד שהרי שגגו והרגו בשעת עשות המצות.
השגת הראב"ד: וכן הרב המכה תלמידו או שליח ב"ד שהכה את בע"ד הנמנע מלבוא לדין וכו'. א"א זו לא שמענו מעולם אלא שליח ב"ד שהוא מלקה יותר ממה שאמדוהו ומת תחת ידו, והא דאמרינן דכפתינן ואסרינן ועבדינן הרדפה הנהו לבעלי עבירות עד שיחזרו בהן עכ"ל.
הכ"מ לא ביאר כאן וכתב על דברי הראב"ד: ואין לא שמענו השגה. אבל באמת כאן צריך לבאר דברי הראב"ד שהם תמוהים דהוא נגד משנה מפורשת בדף כ"ב הוסיף לו רצועה אחת ומת הרי זה גולה ורש"י פי' במשנה ושליח ב"ד המלקה ארבעים לחייב מלקות, ומש"כ רש"י ארבעים אין כונת רש"י שהוסיף לו דאין דין מלקות אלא ל"ט, אלא משום דבכל מקום במשנה וגמ' נקרא מלקות בלשון המקרא מלקות ארבעים. דאם הוסיף ודאי גולה, וכן במשנה דף כ"ב במה דתנן ואם מת תחת ידו פטור דקאי על מלקות שלוקה כדינו כ' רש"י דשליח ב"ד הוא ואמרינן לעיל יצא האב המכה את בנו ושליח ב"ד. ואם הוסיף ה"ז גולה כדתנן התם. לכן ברור שהוא ט"ס בראב"ד וצ"ל לא יותר ממה שאמדוהו. ואף דהלשון אינו מדוייק דהו"ל לכתוב כמו שאמדוהו, י"ל דמה שכתב לא יותר היינו להוציא מלשון המשנה הוסיף וכו'.
ובדעת הרמב"ם נראה דאינו רוצה לפרש דהוא בשליח ב"ד המלקה כדינו דא"כ לא צריך למעט בשביל שהוא מצוה אלא משום שהוא אנוס לעשות מה שהוא מחוייב לעשות ע"פ ב"ד, ואפי' באומר מותר יש מ"ד שהוא אנוס. אלא דאנן קיי"ל שהוא קרוב למזיד שהיה לו ללמוד, אבל הכא שהוא מחוייב ע"פ ב"ד למלא חובתו היכי ס"ד לחייב גלות דליצטריך קרא ע"ז, ודוקא בשליח ב"ד המכה בע"ד בשביל שהוא נמנע לבוא לב"ד דלא היה כאן אומד כמה מכות הוא יכול לקבל, בזה היה שייך לחייב גלות אי לאו משום דעסק בהכאה של מצוה אף דהכאה זו מכיון שמת בה לא היה בדין שיכה אותו. אלא דכיון שעכ"פ הוא עסק בהכאה של מצוה פטור:

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה