אבן האזל על משנה תורה, הלכות קריאת שמע· הרב איסר זלמן מלצר
פרק א · הלכה יא
ואי זה היא זמנה ביום מצותה שיתחיל לקרות קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרות ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה, ושיעור זה כמו עישור שעה קודם שתעלה השמש ואם איחר וקרא קריאת שמע אחר שתעלה השמש יצא ידי חובתו שעונתה עד סוף שלש שעות ביום למי שעבר ואיחר. מי שהקדים וקרא קריאת שמע של שחרית אחר שיעלה עמוד השחר אע"פ שהשלים קודם שתנץ החמה יצא ידי חובתו, ובשעת הדחק כגון שהיה משכים לצאת לדרך קורא לכתחלה משעלה עמוד השחר.
בגמ' ט' ע"ב אמר אביי לק"ש כותיקין, תנ"ה ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום א"ר זירא מאי קראה ייראוך עם שמש, והקשו הראשונים מהא דתנן ביומא ל"ז אף היא עשתה נברשת של זהב ובשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאין ממנה והכל יודעין שהגיע זמן ק"ש, ומוקים לה אביי לשאר עמא דבירושלים, ומשמע דעיקר זמן ק"ש הוא אחר נץ החמה, ושיטת ר"ת ור"ח דעיקר זמן ק"ש היא אחר הנץ וכדאמר אביי ביומא, ור"ת מפרש דהא דאמר אביי לק"ש כותיקין הוא לאו דוקא, אלא אח"כ מעט שהם הי' מקדימים כדי לסמוך גאולה לתפלה ולהתפלל עם הנץ, וצריך לומר בפירושו דאע"ג דעיקר זמנה הוא אחר הנץ כיון דהוא רק מדיני לכתחלה, לכן מי שמקיים סמיכת גאולה לתפלה כותיקין שפיר לעשות כמותם כדי לקיים מצות תפלה בזמנו, אבל מי שא"א לו לסמוך גאולה לתפלה בזמנה טפי עדיף לקרות אחר הנץ שזהו עיקר זמנה כדי שלא יטעה, ור"ח סובר ג"כ דק"ש אחר הנץ אלא דמפרש גומרים אותה היינו דקוראים אותה עם הנץ החמה והיינו דגם ותיקין הי' קוראים אחר הנץ תיכף ולא קודם הנץ כפי' הראשונים, ומפרש ר"ח דהא דדריש ר"ז מקרא דייראוך עם שמש היינו על ק"ש, והקשו ע"ז הראשונים דהא קרא דייראוך דרשינן לקמן דף כ"ט לענין תפלה גבי תפלת המנחה, וצריך לומר לדבריו דייראוך עם שמש אתרווייהו קאי, ולכן כאן דרשינן דמשו"ה מאחר לקרות ק"ש אחר הנץ כדי לקיים ייראוך עם שמש, אלא דדרשינן קרא להקדים לענין דין תפלה שלא יתפלל אחר השקיעה דעם שמש היינו סמוך לשמש, ולענין ק"ש לא צריך קרא דייראוך להקדים דודאי צריך לקרות תיכף משקם ממטתו דמתחיל עליו החיוב, ובזה דרשינן הקרא דייראוך לאחר שלא יקרא קודם הנץ, אלא דלשון הגמ' נמצא מתפלל ביום אכתי אינו מיושב, דהא לדברי ר"ח ק"ש נמי ביום.
ונראה דמשום דין ק"ש לא היו מאחרין בשביל קרא דייראוך עם שמש, כיון דעיקר זמנה דאורייתא מתחיל משיכיר וזריזין מקדימין למצות אלא דעיקר טעמא דמאחרין ק"ש הוא משום תפלה וכדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום, אלא דלית לי' להר"ח שיקרא קודם הנץ ויכוין לגמור עם הנץ וסומך גאולה לתפלה דאחר הנץ דמי מפיס ואולי יגמור קודם ויצטרך להמתין, ולכן קורין גם ק"ש אחר הנץ תיכף וזהו כדאמר אביי ביומא, וע"ז אמר ר"ז מאי קרא ייראוך עם שמש דהיינו דגם על ק"ש יש אסמכתא מקרא דייראוך דק"ש הוא קבלת מלכות שמים, אלא דעיקר טעמא הוא בשביל תפילה, משום דתפלה הוא במקום קרבנות, וכל הקרבנות קרבים מנץ החמה וזהו עכובא, וגם על זה יש קרא דייראוך עם שמש, אלא דר"ח מפרש פשטיה דמימרא דר"ז מאי קרא דלא קאי על ונמצא מתפלל ביום אלא על עיקר דינא דק"ש של ותיקין.
אכן דעת הרמב"ם דלא קיי"ל כאחרים לענין זמן ק"ש דזמנה משיכיר אלא דדוקא קאמר אביי לתפילין כאחרים, דדוקא לענין תפילין בעינן משיכיר משום דבתפילין איכא איסורא אם יניח בלילה לכן אסור להניח קודם שיכיר שלא יבוא לידי טעות אבל בק"ש דלא יעבור איסור ליכא אלא דין דלכתחלה ולכתחלה גם משיכיר לא מהני, וצריך לכתחלה דוקא כדי שיגמור עם הנץ החמה, אמנם בדעת הרמב"ם בטעמא דמילתא למה צריך לכתחלה עם הנץ החמה קשה לברר, דכשהזכיר דינא דק"ש דמצותה לכתחלה לקרות קודם הנץ החמה כדי שיגמור ברכה אחרונה עם הנץ החמה לא הזכיר בדבריו טעמא דתפלה כלל ומשמע דהקריאה עם הנץ אינו מדין תפילה אלא מעיקר דין זמן ק"ש, דאם הי' הטעם רק בשביל סמיכת גאולה לתפלה הי' לו להזכיר טעם זה, וכן מוכח ממה שכתב בהל' י"ב דאם בדיעבד קרא מעמוד השחר אעפ"י שגמר קודם הנץ החמה יצא ידי חובתו, ואם כונתו משום תפלה א"כ אין הטעם משום דגמר קודם הנץ והו"ל לומר אעפ"י שלא סמך גאולה לתפלה, ועוד דאי טעמא דקורא עם הנץ החמה הוא מדין סמיכת גאולה לתפלה הא משכחת לה בהיכי דפטור מלהתפלל וכמש"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' תפלה הט"ו כגון הבא מן הדרך וכדומה, ואם כן למה לא יקרא אז ק"ש קודם הנץ החמה, וכיון דיש נ"מ בזה בעיקר זמן ק"ש הו"ל להרמב"ם להזכיר טעמא דאחרים.
ולכן נראה דהרמב"ם סובר דהא דאמר אביי לק"ש כותיקין היינו דעיקר זמן ק"ש הוא כדי לגמור הק"ש עם הנץ החמה, וסובר כפי' ר"ח דקרא דייראוך דרשינן גם לענין ק"ש אלא דמפרש דלא כפי' ר"ח דעם הנץ החמה הוא אחר הנץ אלא כמו שמפרש בתוס' ר"י ובתוס' הרא"ש דעם משמע בסמוך, ולפי"ז צריך לומר דהא דתניא בברייתא דותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום, האי "כדי" היא לאו טעמא אלא דהוא שיעור לקרות סמוך להנץ באופן דממילא ירויחו גם זה, שזמן זה יהי' בכדי שיסמוך גאולה לתפלה ויתפלל ביום, וסובר הרמב"ם דמשום דין סמיכות גאולה לתפלה לא היו ותיקין מאחרין מצות עשה דאורייתא דזמנה היא משיכיר דהא חזינן דרב צלי של שבת בע"ש אלמא דבשביל צורך קצת מבטלין סמיכות גאולה לתפלה, ולא דוקא משום קבלת שבת דהא גם של מוצ"ש בשבת מתפללין, ולכן מוכח דסמיכות גאולה לתפלה אינו עיקר, והי' בדין שלא נדחה בשביל זה שלא לקרות ק"ש בזמנה בעה"ש או משיכיר ולכן מוכח מזה דעיקר זמן ק"ש לכתחלה הוא עם הנץ החמה, ואביי דאמר דנברשת של זהב הוא לשאר עמא דבירושלים אינו חולק על ותיקין אלא דמן הנץ עד שיעור שתעלה השמש הוא ג"כ זמנה לכתחלה, ואפשר לומר דאילולי הטעם כדי שיסמוך הי' קורא ק"ש תיכף עם הנץ החמה שבתוך עישור שעה שעד עלות השמש הי' גומר ק"ש, אלא דמשום זמן תפלה שהוא תיכף עם הנה"ח לכן היו מקדימין לקרות עם הנץ, ומיושב בזה דברי הירושלמי שאמרו אמר מר עוקבא ותיקין הי' משכימים וקורין אותה כדי שיסמכו תפלתם עם הנץ החמה.