אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ד · הלכה ג

פרק ד

הפסח שיצא מירושלים או שנטמא בארבעה עשר ישרף מיד. נטמאו הבעלים או מתו או משכו את ידיהם אפילו נטמאו או מתו קודם זריקת הדם מניחין אותו עד שתעובר צורתו ואחר כך ישרף. לפיכך אם שחטו אחר שנודע שמשכו הבעלים את ידיהם או מתו או נטמאו ונדחו לפסח שני הרי זה ישרף מיד.
אם שחטו אחר שנודע, הנה מדכתב הרמב"ם אם שחטו אחר שנודע משמע דאם שחטו קודם שנודע שמשכו הבעלים את ידם דאז אינו פסולו בגופו ולא ישרף מיד, וזה תימא גדולה דהא תנן במתניתין בפסחים דף ע"א שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם וכו' פטור מפני ששחט ברשות, וא"כ ע"כ מתני' מיירי דנודע אחר השחיטה דהא קתני ששחט ברשות ואם נודע לו אין זה ברשות, והברייתא קאי על המשנה דקתני ותני עלה בחול כה"ג ישרף מיד וא"כ ע"כ בלא נודע נמי ישרף מיד וז"א כד' הרמב"ם.
והנה בשיטת הרמב"ם מבואר להדיא בפי' הר"ח בסוגיין שפי' אא"א לא בעי עקירה כיון דנודע בשעת שחיטה שכבר משכו הבעלים את ידם נמצא דשחיטתו ששחט סתם לשם שלמים הוא, והוא מפורש כדברי הרמב"ם, ודברי הר"ח הם עפ"י דברי התוספתא דקתני להדיא שחטו אחר שנודע שמשכו הבעלים את ידם ישרף מיד, א"כ מפורש הוא דדוקא אם אחר שנודע שחטו הוא דישרף מיד, ובתוספתא דפוס וילנא החדש נדפס שחטו ונודע אחר שמשכו הבעלים את ידם, והוא טעות דמוכח שאין לו שום פירוש, וצ"ל שחטו אחר שנודע שמשכו הבעלים את ידם כמו בדפוסים הישנים, ועי' מש"כ בחסדי דוד.
וביאור הדברים הוא עפ"מ דאיתא בירושלמי פרק אלו דברים דאיתא שם ועל כולם הי' ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר תעובר צורתו ויוצא לבית השריפה, ר' אליעזר בר' יוסי בעא קומי ר' יוסי ניחא שמתו ושנטמאו שמשכו בעלים את ידם מה אנן קיימים אם בחיים פסול מכשיר הוא [פי' בתמי'] פסול הוא אם לאחר שחיטה ויש משיכה לאחר שחיטה, מכיון שיש לו רשות למשוך פסול מכשיר הוא וטעון עבור צורה, וביאור דברי הירושלמי דכיון שהתורה נתנה רשות לבעלים למשוך ידם בהפסח עד שישחט, והיינו עד גמר שחיטה דכיון שלא נגמר השחיטה עדיין לא נשחט הפסח ומסתבר שיכול עדין למשוך ידיו, ורק אחר שנשחט הפסח אינו יכול למשוך את ידיו שכבר נגמר חיובו בענין שחיטת הפסח וכבר נשחט עליו, וכיון שיכול למשוך את ידיו ומ"מ אמרה תורה שיכול השוחט לשחטו לשם פסח, אלמא שם פסח עלה אע"פ שימשכו הבעלים את ידם, אלא דבודאי אם ימשכו הבעלים את ידם יופסל הפסח, וכיון ששם פסח עליו רק שאין לו בעלים טעון עיבור צורה, וכל זה אם יש לו רשות לשחוט אבל אם קודם השחיטה כבר אין להשוחט רשות לשחוט אמרינן דבכה"ג כבר נפקע שם פסח ממנו ונעשה כקדשים פסולים קודם שחיטה, ולכן אנו למדין מסברא זו לחלק בין נודע קודם שחיטה ללא נודע קודם שחיטה דאף דבירושלמי אינו מפורש הנ"מ אבל בזה אנו סומכין על התוספתא דמחלק להדיא וכן הם דברי הר"ח ועפ"ז הם דברי הרמב"ם. אח"כ מצאתי באור שמח שהביא דברי הירושלמי לבאר שיטת הרמב"ם אך לא ראה דברי הר"ח המפורשים כדעת הרמב"ם.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות קרבן פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה