אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר

פרק יד · הלכה ב

פרק יד

ואין המחשבה מועלת אלא ממי שהוא ראוי לעבודה, ובמקום ראוי לעבודה, ממי שהוא ראוי כיצד אחד מן הפסולין שקבל הדם או הוליך או זרק וחשב בשעת העבודה מחשבת מקום או מחשבת הזמן לא פסל במחשבתו לפי שאינו ראוי לעבודה, ואותו הדם שקבל או שזרק מקצתו ישפך לאמה, ואם נשאר דם הנפש יחזור הראוי לעבודה ויקבל במחשבה נכונה, אבל אם חשב הפסול בשעת שחיטה פסל במחשבתו שהשחיטה כשירה בפסולין כמו שבארנו.
ואותו הדם שקבל או שזרק מקצתו ישפך לאמה, מבואר מד' הרמב"ם דאף דפסול אינו עושה שירים היינו רק לדין לקבל דם הנפש, אבל הדם שזרק הפסול מקצת ממנו כבר נפסל כל הדם, ואין הדם הנשאר כשר שיזרוק ממנו אח"כ כשר לעבודה, וכן כתבו התוס' בזבחים בדף צ"ב במה דתנן ושקבלו פסולין וזרקו את דמו שכתבו דפירש"י או זרקו, ואף דאפי' כשרים אין דם הנשאר טעון כיבוס אשמעינן בפסולין, דאף דאין פסול עושה שירים מ"מ לענין זה עושה שירים דאין דם הנשאר במזרק כשר לזריקה, ובפ"א הל' כ"ח כתבתי בטעמא דמילתא דצריך באור כיון דאין פסול עושה שירים, למה יהי' נפסל דם הנשאר במזרק, וחקרתי בזה אם קבל דמה בשתי כוסות וזרק פסול מכוס אחד, אם דם שבכוס השני כשר לזריקה, וכתבתי דלכאורה זה תליא בפלוגתא דרבנן וראבר"ש דלרבנן דבנתן כשר מכוס אחד דאין כולן נשפכין ליסוד, א"כ אין הדם שבכוס השני שירים, לכן בקבל פסול מכוס אחד אין דם שבכוס הב' נפסל, ולכן כתבו התוס' דם שבמזרק ורק לראבר"ש דכולם נשפכין ליסוד א"כ הוו כולם שירים גם בזריקת פסול, וכולם כמו דם שבמזרק, וכתבתי דאם נאמר דטעמא דמילתא דדם שבמזרק הוי כמו שנעשה בשעת זריקת הפסול מעשה בכל הדם, א"כ לא יועיל גם לראבר"ש, אך אם נאמר דאין הטעם משום דנעשה מעשה בכל הדם, אלא משום דכיון דמן הדין בזריקת כשר נעשה כל הדם שירים ונשפכין ליסוד, לכן בזריקת פסול נעשה שם פסול על כל הדם, ולכן תליא בפלוגתא דרבנן וראבר"ש.
והנה כל זה מיושב לפי דברי התוס' שכתבו דדם שבמזרק פסול, אבל מדברי הרמב"ם כאן שכתב דדוקא דם הנפש יחזור כשר ויקבל, אבל אותו הדם שזרק מקצתו ישפך לאמה, מוכח דאפי' קבל בשני כוסות הוא בכלל אותו הדם, כיון שכבר הי' ראוי לזריקה ונפסל בזריקת הפסול, דאף דקיי"ל כרבנן דאין כולן נשפכין ליסוד כמו שפסק בפ"ב הל' כ"א והדם שבכוס השני לא הוו שירי הדם מ"מ בזריקת פסול נפסלו, ולכן צ"ל כמו שכתבתי שם בסוף דברי דיש לומר דדוקא דם שבצואר דלא נראה עוד כלל לזריקה, לא נפסל ע"י זריקת פסול, אבל דם שנתקבל בכלי אף שלא נקרא שירי הדם מ"מ זריקת פסול פוסל כל הדם שכבר נראה לזריקה.
שם יש קרבנות שאם נעשו שלא לשמן כשרין כמו שיתבאר לפיכך אם קבל הדם כהן זה שאינו ראוי לעבודה או הוליכו או זרקו נפסל הזבח כאילו עשאהו לשמו שהוא פסול, ואע"פ שיש דם הנפש וחזר הכשר וקבל וזרק כבר נפסל הזבח, ולא מפני מחשבת שינוי השם פסל אותו, אלא מפני שהוא פסול לעבודה כמו שביארנו.
פסול לעבודה כמו שבארנו, כתב הכ"מ וז"ל נראה שהטעם שמאחר שלא לשמו פסול בעלמא והכא לא פסל הוי כמו שאינו ראוי לעבודה כראוי לענין שיהא פוסל במחשבה שאע"פ שיש דם הנפש לא מהני שיחזור הכשר ויקבל, אכן צריך למוד מאין לרבינו זה עכ"ל, ודבריו אינם מובנים כלל דהא שלא לשמן אינו פוסל בעולה ושלמים, וכאן כתב הרמב"ם דפסול משום עבודת הפסול, וכונתו דבקרבנות דשלא לשמן פוסל, ובעבודת פסול אין מחשבה פוסלת, בזה הוי קולא דגם עבודת הפסול אינה פוסלת, והכונה כאן ע"כ בעבודת טמא דפסול הא אינו עושה שירים, וגם בלא מחשבת שלא לשמה אין הפסול פוסל דם הנפש, אבל טמא הא עושה שירים לפסול גם דם הנפש, ולכן יש חלוק דבקרבנות דמחשבה פוסלת אף דבאינו ראוי לעבודה אינו פוסלת, אבל בזה יש מעלה דגם עבודת הטמא אינה פוסלת, כמש"כ התוס' בדף כ"ו לענין שלא במקומו, ומה שכתב כאן סתם פסול סמך על מה שכבר ביאר החילוק בדין פסול וטמא בפ"א הל' כ"ח, ומה שכתב בפ"ג מהל' מעילה קבל הטמא וזרק לאו דוקא וזרק דגם בקבלה לחוד פוסל טמא כמו שכתב כאן, אלא לפי שכתב מקודם קבלו הפסולים את הדם וזרקוהו, וחזרו הכשרים וקבלו שאר הדם אין מועלין בבשרן שאין הפסולין עושין שאר דם הנפש שירים, וכתב חוץ מן הטמא וכו', וע"ז כתב כיצד קבל הטמא וזרק וכו' והיינו דטמא אינו דומה לפסולין, או דאפשר לפרש קבל הטמא וזרק היינו או זרק ועמש"כ בארוכה בזה בפ"א הל' כ"ח.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה