אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ו · הלכה א
כל הזבחים שנתערב בהן אחת מחטאות המתות או שור הנסקל אפילו אחד ברבוא כולן ימותו לפי שבעלי חיים חשובין הן ואינם בטלים, ואם הקריב הורצה שאין בעלי חיים נדחין.
ואם הקריב הורצה, כתב הלח"מ נראה דטעם זה לא שייך אלא כשיניד אותם דלא ליהוי כקבוע כדאמרן בפ' התערובות וכו', אבל כשלקחן ממקום הקביעות והקריבה אז ודאי כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, ואם הקריב לא הורצה, ואע"פ שרבינו סתם הדברים עכ"ל, ודבריו תמוהין דלמה כתב כן בפשיטות שהתוס' שם בסוגיא בד"ה אלא אמר רבא כתבו להדיא דאי שקיל אחד מן הקבוע אינו אסור אלא מדרבנן, משום דקבוע אינו אלא כשאיסור וההיתר ניכרין ולא בתערובות, וכן כתבו התוס' בכמה דוכתי, ועוד דעיקר דינא דבע"ח לא בטלי ג"כ אינו אלא מדרבנן, וא"כ בודאי בדיעבד הורצה.