אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ה · הלכה יג
מי שהי' מחוייב חטאת ואמר הרי עלי עולה והפריש מעות ואמר אלו לחובתי, רצה להביא מהן חטאת בהמה יביא, עולת בהמה יביא, מת והניח המעות ילכו לים המלח.
השגת הראב"ד. מי שהי' מחוייב חטאת וכו' עד ואמר אלו לחובתי, א"א מצאתי דבר זה בגמרא דנזיר ובתוספתא שהוא בחילוף, ולשון התוספתא שאם רצה להביא בהן חטאת העוף לא יביא, עולת העוף לא יביא ומועלין בכולן ומועלין במקצתן וכו', והתוספתא יותר מתוקנת מן הגמ', ומסתבר דהכי הוא דכיון דאמר הרי עלי עולה נעשה הכל חובה עליו, וחטאת ועולה מעורבין בהן, ולפיכך אם מת ילכו כולן לים המלח, ואם היו כולן ראויים לעולה אמאי ילכו לים המלח:
עיין בכ"מ ולח"מ, ובעיקר קושיית הראב"ד דאם היו כולן ראויים לעולה אמאי ילכו לים המלח, כתב הלח"מ דכל זמן שלא פירש ואמר לחובתי סתם, ודאי שהדבר מסופק אם הוא לעולה או לחטאת, ולכך כשמת ילכו לים המלח, אבל כשהוא עושה מעשה בחייו ומביא עולה ה"ז מפרש דבריו במעשה שעושה שמביא עולה, דמה שאמר לחובתי ר"ל לעולתי, דאין לומר דהדר ביה כיון דהלשון שאמר לחובתי סתם, טפי אית לן לומר דהשתא מפרש דבריו מלומר דחוזר בו מדבריו הראשונים, וד' הלח"מ אינם ברורים דא"כ אם נשאל אותו למה כיון כשאמר אלו לחובתי, ואם יאמר שלא כיון לעולה אלא אמר כן בסתם בלא כונה, יהי' דינו בספק חטאת וספק עולה, ולמה לא נשאל אותו, והרמב"ם סתם דבסתמא יביא איזה שירצה.
ונראה ע"פ מה דתנן בשקלים פ"ב משנה ד' במה דאמר ר"ש טעמא לחלק בין אמר הרי אלו לשקלי שמותרן חולין, ובין אמר אלו לחטאת שמותרן נדבה, דלשקלים יש להן קצבה לחטאת אין לה קצבה, ומפרש שם הרמב"ם בפיהמ"ש שהחטאת קונין אותו בדינר או באלף, ולפיכך כל מה שהכניס חלה קדושה עליו ויקנה מהם חטאת במה שיוכל, והמותר עולת נדבה, ולפי"ז נוכל לומר דאף שהוא חייב חטאת וחייב עולה מ"מ כשאמר אלו לחובתי סתם ודאי אין במשמע שיהיו המעות דוקא חציין לחטאת וחציין לעולה דהא כללן יחד ואמר אלו לחובתי, וכיון שאפשר שיקנה חטאת בדינר או באלף דינר ממילא יכול לקנות בהמעות מה שירצה, או חטאת או עולה, ומ"מ גבי מת הוא דינא אחריתא דהא גבי מפריש מעות לנזירותו תנן במעילה די"א לא נהנין ולא מועלין מפני שהן ראויין לבוא בכולן שלמים, ורש"י פי' שם משום דבכל מנה ומנה מצינן לומר זה הפריש לשלמים אבל בתוס' שם פירשו שיכול להביא כל המעות לשלמים, וכן כתבו בנזיר דף כ"ו שסוברים בהך דינא דאלו לחובתי במחוייב חטאת ועולה דאינו יכול להביא לא חטאת ולא עולה, מ"מ גבי נזירות שהפריש סתם לנזירותו, סוברים דיכול להביא מה שירצה, וכן משמע מד' הרמב"ם פ"ד מהל' מעילה שכ' לשון המשנה כפשטה.
והנה בנזיר דף כ"ה דתנן היו לה מעות סתומין יפלו לנדבה דפריך הגמ' והלא דמי חטאת מעורבין בהן, ואמר ר' יוחנן הלכה היא בנזיר, וקשה דהא יכול להביא מכל המעות שלמים, ועוד יותר קשה מהא דפריך הגמ' שם בדף כ"ו על הא דאמר ר' יוחנן הלכה היא בנזיר, ותו ליכא והתניא ושאר חייבי קינין שבתורה שהפרישו מעות לקיניהן, רצה להביא בהן חטאת בהמה יביא, עולת בהמה יביא, מת והיו לו מעות סתומין יפלו דמיהן לנדבה, ומשני תנא נזיר וכל דדמי ליה, ומה מקשה דהא תניא בהדיא דיכול להביא בכל המעות עולה, ומוכח דכיון דעכ"פ יש כאן ספק בהמעות ואפשר שעומדין להקריב מהן חטאת, כבר נכנס זה בההלכה של חטאת שמתו בעליה, ולכן דוקא משום דאיכא הלכה בנזיר שיפלו לנדבה.
אלא שצריכין אנו לבאר מה שכתב הרמב"ם בהל' י"ב לפיכך אם הפריש מעות לקינין סתם ומת יפלו כל הדמים לנדבה שהרי כולן ראויין לבוא עולה, ומוכח דזה לחוד סגי אלא דדברי הרמב"ם בזה הם תימה, דהא הגמ' פריך מכאן על ר' יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר ומשני נזיר וכל דדמי ליה שמביאים על דבר אחד שני קרבנות, כמו נזיר על נזירותו ויולדת ומצורע מביאין גם הם על דבר אחד ב' קרבנות, ויש לומר דההלכה בנזיר וכל דדמי ליה העיקר הוא מזה הטעם דהא הי' יכול להביא מכל המעות עולה, אלא דמ"מ כיון דיש בהמעות גם גדר חטאת ועומדים להקריב מהן גם חטאת, יש בהם דין חטאת שמתו בעליה, וע"ז צריך ההלכה בנזיר שיפלו הדמים לנדבה.