אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ג · הלכה טו

הלכה יג

עוף שמלקו זר ועלה לא ירד וקומץ המנחה שקמצו ועלה ירד, אע"פ שזה פסול וזה פסול, זה כאלו לא נתקדש כלל.אחד זר ואחד שאר הפסולין.
הכ"מ הביא ד' הגמ' בדף ס"ט א"ר יצחק שמעתי שתים, אחת קמיצת זר ואחת מליקת זר, אחת תרד ואחת לא תרד, אמר חזקיה מסתברא קמיצה תרד מליקה לא תרד מ"ש מליקה דישנה בבמה קמיצה נמי ישנה בבמה וכו', אלא אימא אין קידוש בכלי שרת במנחה בבמה, ופירש"י הילכך לא ילפינן זר במקדש לענין קמיצה מזר בבמה דלא דמי הך קמיצה להך קמיצה, דבמקדש הואיל וקדשה בכלי שרת איפסלא בזר, וכתב הכ"מ ומ"ש רבינו כאילו לא נתקדש כלל לעיל קאי, וה"ק וקומץ המנחה שקמצו זר ועלה ירד כאילו לא נתקדש כלל אע"פ שזה פסול וזה פסול עכ"ד הכ"מ, וכונתו דלפירש"י טעמא דירד ולא ילפינן מבמה משום דבמקדש נתקדשה בכלי שרת ואיך כתב הרמב"ם כאילו לא נתקדש כלל, לכן פירש לשון הרמב"ם שירד כאילו לא נתקדש, וכל רואה יראה שהוא דוחק ובודאי פשטות כונתו דמשום זה ירד דהוי כאילו לא נתקדש כלל.
והנה התוס' כתבו וז"ל תימה כיון דנתקדש בכלי שרת פסולו בקדש קרינא בי', ושמא כיון דתחלת עבודתה ביד ולא נתקדש בכלי שרת בתחלת עבודה לא חשיב פסולו בקדש, ולא דמי לשחיטה דסכין מקדשא ליה עכ"ל, וכונת התוס' להקשות לפירש"י דבמקדש נתקדשה בכלי שרת א"כ הוי פסולו בקדש, ומה שכתבו ולא דמי לשחיטה היינו בנשחטה בלילה דאם עלו לא ירדו לר"ש, וכונתם דאף דהגמ' מחלק דבקמיצה א"א ללמוד מבמה ובדס"ח כתבו דכל הני דחשיב ר"ש דאם עלו לא ירדו יש להם הכשר במקום אחר מ"מ מקשים דעכ"פ הא זה סותר הכלל דכל שפסולו בקדש אם עלה לא ירד כדאמר ר"ש בדף פ"ד, ובדברי רש"י דבקמיצה במקדש נתקדשה בכלי שרת לכאורה קשה דכיון דנתקדשה בכלי שרת יותר הוי פסולו בקדש, וצ"ל דזה רק טעם דלא נילף מבמה דבבמה כיון דלא נתקדש כלל והוי כמו הקרבת חולין אין ללמוד מזה למקדש דנתקדש ונפסל.
והנה התוס' כתבו דהא דחזקיה דמליקה לא תרד זהו כר"ש, אבל לר' יהודה תרד כמו לילה, וכבר כתב הלח"מ דהרמב"ם אינו סובר כן דהא סובר כר' יהודה דלילה תרד, ומ"מ סובר במליקת זר דלא תרד, אך מה שכתב הלח"מ בטעמא משום דילפינן מבמה כדאמר כאן בגמ'. זהו תימה דהא כתב הרמב"ם אחד זר ואחד שאר הפסולים. ובע"מ לא הותר בבמה כמו שהוכיחו בתוס' בד"ה וליטעמיך מהא דאמר בדף ט"ז מה להצד השוה שבהם שכן לא הותרו בבמה. וע"כ צ"ל דהרמב"ם סובר דכאן דאמר טעמא משום דיליף מבמה סבר דשחיטה לא הוי עבודה ולא ילפינן משחיטה. אבל הרמב"ם סובר דשחיטה הוי עבודה. וכמו שכתבתי בהל' ז' ולכן גם בבע"מ אם עלה לא ירד.
ועכשיו מיושב דלהלכה א"א לומר טעמא דחזקיה משום דבקמיצה א"א ללמוד מבמה דגם במליקה אין הטעם משום דיליף מבמה וכדמסיק בסוף הסוגיא דאין דנים דבר שלא בהכשרו מדבר שבהכשרו ומבמה לא ילפינן אלא משום דילפינן משחיטה, ושחיטה בזר לא הוי דבר בהכשרו דאין עיקר הכשר שחיטה בזר. ולכן ע"כ החלוק הוא משום דבקמיצת זר לא נחשב פסולו בקדש. דלא מהני מה שהיתה המנחה בכלי שרת קודם עבודה כמש"כ התוס'. וקמיצה א"א ללמוד משחיטה דמליקה שפיר דמי לשחיטה דזהו שחיטתו של העוף. אבל קמיצה אף דאמר בדף י"ג קומץ היינו שוחט זהו בגדרי עבודות הקרבן דקומץ דמי לשוחט. אבל למילף במעשה פסול לענין אם עלה לא ירד הכשרא משחיטה בזה לא דמי קומץ לשחיטה.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה