אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ג · הלכה ב
עולה ששחטה בראש המזבח או ששחטה למטה והעלה אותה לראש המזבח, יפשוט אותה וינתחנה במקומה ומוריד הקרבים ומדיחן למטה וחוזר אותן ומוריד העור ונותנו לכהנים.
ומוריד את הקרבים ומדיחן, כתב הכ"מ הכי אמרינן שם בברייתא ואע"ג דהתם מיירי בנפסלה ילפינן מינה לכשרה במכ"ש, וכתב בזה השפת אמת דהא דמוקי להברייתא בפסולה הוא משום מ"ד אין הפשט וניתוח בראש המזבח, אבל הרמב"ם דפסק דיש הפשט וניתוח בראש המזבח שפיר אפשר לאוקמי בכשרה עכ"ד, ואף דלפי"מ שכתבו התוס' דכונת הגמ' כשהם למטה גם הרמב"ם אינו סובר דיש הפשט דהא כתב בטעמא דיש הפשט משום דאם עלו לא ירדו, מ"מ דבריו נכונים שהרמב"ם בפיהמ"ש כתב להדיא דמתני' בכשרה, ואשמעינן שהמזבח ראוי להפשט וניתוח אם עבר ושחט בראש המזבח, ובאופן אחר יש לומר דהגמ' דמוקי בפסולה הוא לדחות שלא יהיה ראיה ממתני' לעולא, אבל להלכה דפסק הרמב"ם כעולא אף דפסק כר' יהודה בנשפך דמה וכד' התוס' בדף פ"ג בד"ה למעוטי בסוף דבריהם דעולא גם לר"י אמר כיון דיש דם ואפשר לזרוק וא"כ אפשר לאוקמה בכשרה ועכ"פ א"צ לומר כמש"כ הכ"מ דהרמב"ם למד בכשרה ממה דתניא בפסולה.
ומיושב מה שעמד השפת אמת למה השמיט הרמב"ם הדין דבנפסלה אחר זריקה מדיח, אבל לפי"ז לא קשה דלהלכה דהברייתא בכשרה א"כ אין לנו החדוש הזה דגם פסולה שטעונה שרפה צריך הדחה וסובר הרמב"ם דאינו להלכה.